ספונטניות

ספונטניות

ספונטניות לפעמים מוגדרת על ידי היעדרה, אדם שאינו ספונטני יהיה עצור, חסום ומחושב. להיות ספונטני משמעו לפעול על פי רחשי ליבך: להיות קשוב לצרכי הנפש ולפעול על פיהם באופן אינטואיטיבי ומיידי. אדם ספונטני אינו מנותק מהסביבה ומגיב אליה באותו האופן שהוא מגיב לפנימיותו באופן חי אותנטי ודינמי. ברגעים של ספונטניות ישנה התאמה בין החוץ לפנים.

 

ספונטניות וחרדה חברתית

בחרדה חברתית אנחנו מרגישים פגיעה בספונטניות בסיטואציות חברתיות. הביקורת העצמית עוצרת אותנו – אנחנו מתקשים לזרום. הקשב שלנו מחולק בין הביקורת העצמית שבודקת כל משפט כל תנועה וכל התנהגות לבין מה שקורה בחוץ. אנחנו מחושבים ובוחנים כל פעולה במונחים של רווח והפסד לסטטוס החברתי שלנו, משום כך אנחנו נאטמים ומתרחקים מהשיח. קיר עומד בינינו לבין שאר האנשים. חשוב לנו שכל דבר שנאמר יהיה במקומו – מדויק, חד ואינטיליגנטי. חשוב לנו שיעריכו אותנו ושלא תיגרם לנו חלילה השפלה, אבל עצם העיסוק בכך מחליש אותנו, מרחיק אותנו, לא מאפשר לנו להיות חלק. לא מאפשר לנו לזרום. שיפוטיות היתר הזו והרצון לדייק מטשטשים את הרגש מהחוויה – אנחנו מתקשים להגיב באופן שייצר קשר – אנחנו נראים כבויים ומנותקים. וככל שאנחנו מודעים לכך יותר אנחנו מתרחקים יותר מספונטניות. מי שסובל מחרדה חברתית מתאווה לספונטניות – להיות משוחרר מהכבלים והחשובים שעוצרים אותו מלהיות הוא עצמו בסיטואציות חברתיות.

 

התגברות על חוסר ספונטניות באמצעות אימפרוביזציה

ספונטניות היא אבן יסוד של האימפרוביזציה בתיאטרון. לימודי אימפרוביזציה כוללים יסוד שבאמצעותו לומד השחקן כיצד לאפשר לעצמו להיות יותר ספונטני. יותר מגיב. פחות מחושב. יותר ברגע. לא לומדים ספונטניות, לומדים לוותר על השיפוטיות, לוותר על הביקורתיות, להשיל מעלינו את הקליפה שמגינה עלינו מלעשות צחוק מעצמנו או מלהביך את עצמנו בפומבי. מה שאנחנו לומדים זה שזה בסדר לטעות, שזה כיף לטעות, שאין מחיר חברתי לרוב הטעויות שאנחנו עושים – לפעמים זה אפילו מקרב. היכולת להיכשל מול קבוצה ולהבין שלא נגרע מהמעמד החברתי שלי היא תובנה מרכזית שאנחנו רוצים להגיע אליה גם כחלק מטיפול בחרדה חברתית. אל התובנה הזו אין להגיע בלמידה אינטלקטואלית אלה רק באמצעות ניסיון.

 

אימפרוביזציה ותאטרון פלייבק בקבוצות מים שקטים

קבוצות מים שקטים מכילות רכיב תרגול ולמידה של  אימפרוביזציה ותיאטרון פלייבק (שהוא סוג של תיאטרון אימפרוביזציה) מתוך הבנה שפיתוח ספונטניות ולמידת ספונטניות הם כלים רלוונטיים להפחתה בחרדה חברתית – כלים שמאפשרים לנו להפחית בביקורת העצמית ולהפנמה של העיקרון שטעויות קורות ולרוב אין להן משמעות חברתית. אימפרוביזציה מלמדת אותנו להיות ברגע ולהפסיק לתכנן – להיות קשוב לפרטנר שלנו ולסמוך עליו במקום להתעסק ולתכנן את התגובה שלנו.

מעבר לשימוש באימפרוביזציה, הקבוצות של מים שקטים  מכילות רכיב של יחסים בין אישיים – בו אנו מעודדים את החברים להיחשף ולשתף במחשבות ורגשות המתעוררים בהם במהלך השיחה. בקבוצת יחסים בין אישיים אנחנו מורידים מסכות ומקבלים גישה למחשבותיהם הלא מסוננות של האחרים – סיבה אחת לכך היא הרצון שלנו ללמוד מאחרים ולהבין מה הם חושבים עלינו אבל במקביל תהליך החשיפה האישית גורם לנו  לאט לאט להיות פחות מחושבים, פחות זהירים במה שאנחנו נותנים לאחרים לדעת עלינו ובסופו של דבר מפתח את הספונטניות שלנו ברמה הבין אישית.

חשוב להדגיש שספונטניות אינה למידה אינטלקטואלית, ספונטניות נלמדת דרך תרגול, דרך הפחתה איטית וסיזיפית של מחסומים. חברים בקבוצה המתמסרים לתרגילי האימפרוביזציה ומאפשרים לעצמם לשתף ולתת לאחרים להכיר את עולמם הפנימי יכולים לצפות לשינוי משמעותי ברמת הספונטניות בתהליך של מספר חודשים עד שנה. כמעט ללא מודעות לאט לאט הקליפה נסדקת, רגשות צצים ומילים שקודם נשארו תקועות זולגות החוצה והתהליך הזה מתרחב ומתקדם מהקבוצה ואל מעגלים חברתיים חיצוניים.