שלפוחית ביישנית

shutterstock_488562067

 

"ואני עומד שם קפוא, בשירותים הציבוריים, מחכה לזרם המיוחל, אותו זרם ששוב עמד מלכת. ורק המחשבות מתרוצצות להן, מכאיבות… ולרגע אני בטוח שאני שומע לחשושים וצחקוקים, עיניים שדוקרות אותי במבטן…"

 

מהי שלפוחית ביישנית?

שלפוחית ביישנית (Bashful Bladder) היא בעיה פסיכולוגית שמשמעה לדאוג, באופן תהומי ומכאיב, להתבייש ולחוות חרדה מתמשכת מפני הטלת שתן במקומות ציבוריים. החשש המתמשך מוביל לבעיה פיזית של ממש, המתבטאת בחוסר יכולת להטיל שתן במגוון מצבים והקשרים. ישנם שנמנעים או אינם מסוגלים מלהטיל שתן משום שאינם מסוגלים לשאת את המחשבה כי מישהו אחר ישמע אותם. ישנם שנמנעים או לא מסוגלים מתוך החשש כי לא יצליחו "במשימה" בנוכחות אחרים. ככלל, הסובלים משלפוחית ביישנית נדרשים לסביבה אשר תאפשר להם לחוש רמה גבוהה מאוד של נינוחות בכדי שיוכלו להטיל שתן. כך, במצבים רבים, כאשר נמצאים בשירותים ציבוריים, או אף בביתם, תחושת הנינוחות עלולה להיפגע כתוצאה ממסיחים רבים כגון: רעש, ריחות וחוסר בפרטיות. במצבים אלה, לרוב עולה פחד משמעותי משיפוטיות וביקורתיות של אחרים, דבר המוביל למצוקה משמעותית ולחוסר יכולת להטיל שתן.

 

שלפוחית ביישנית הינה במהותה חרדה חברתית, המתאפיינת בפחד משמעותי מפני האפשרות להיות מובך, מושפל וחשוף בסיטואציה חברתית. יחד עם זאת, ולמרות שמהווה "רק" את אחד הסימפטומים האפשריים בחרדה חברתית, הסבל שגוררת עימה הינו כבד ונרחב. 7%-10% מהאוכלוסיה סובלים משלפוחית ביישנית, וחווים לרוב את הבעיה כסוד מביש ואפל. הם אינם מבינים מדוע הם לא מצליחים להטיל שתן במקומות ציבוריים או בנוכחות אחרים. הם חשים בושה מהאפשרות לשתף את הקרובים להם בבעייתם, ואינם חושפים מהי הסיבה שלעיתים קרובות כל כך הם נמנעים ומתחמקים מאירועים חברתיים, מטיולים, מהאפשרות ללמוד יחד, לבלות הרחק מהבית עם בן/ת הזוג ואף לצאת למילואים.

 

מהם המאפיינים של שלפוחית ביישנית?

 

שלפוחית ביישנית משתנה בחומרתה מאדם לאדם ולכן עשויה לפגוע באיכות החיים ברמות שונות. בעוד שאצל חלק מהסובלים מהבעייה הקושי להטיל שתן מתבטא בעיקר בשירותים ציבוריים, אצל אחרים הקושי יכול להתבטא גם בבתים פרטיים של חברים או מכרים , ואף בביתו הפרטי של האדם כאשר אינו נמצא לבדו. ככלל, רובם המוחלט של הסובלים משלפוחית ביישנית רואים בביתם הפרטי כמקום מבטחים בודד, בו אינם מאויימים, חשים נינוחות , ויכולים להטיל שתן בביטחה.

 

רמת הנינוחות שהסובלים משלפוחית ביישנית זקוקים לה הינה גבוהה, וזו מושפעת מהאפשרות שלהם לחוש בפרטיות הן ברמה הפיזית והן ברמה הפסיכולוגית. כך למשל, רבים מהסובלים יתקשו להטיל שתן כאשר אחרים נוכחים בקרבתם, דבר המתבטא באופן המערער ביותר במשתנות הציבוריות. ככל שאנשים יהיו קרובים אליהם פיזית, גם כאשר ישנה מחיצה, כך הם יחושו את "השיפוטיות" שלהם בצורה נוקבת וכואבת יותר עד אשר החרדה תגבר, המחשבות הטורדניות יתעצמו, וכתוצאה, האפשרות של שלפוחית השתן להתרוקן תפחת בצורה משמעותית. ברמה הפסיכולוגית, החוויה היא של פלישה למרחב האישי; כאשר המחיצות אינן אטומות לחלוטין, או אינן ניתנות לנעילה, לעיתים עצם הרעשים שבחוץ המעידים על אנשים בסביבתם, גם אם רחוקים, פוגעים ברמת הנינוחות ונחווים כפלישה, עד כדי שאותם אלה שסובלים משלפוחית ביישנית חווים את האנשים העומדים לידם כבוהים בהם וכאילו "מודדים להם את הזמן", מחכים להטלת השתן….

 

כמו כן,  מכיוון שרמת הנינוחות הינה קריטית עבור הסובלים משלפוחית ביישנית, היא מושפעת בצורה משמעותית מרמת ההיכרות עם האנשים שבסביבתם כאשר מנסים להטיל שתן. כך שככל שרמת ההיכרות עם האנשים בחדר יותר גבוהה כך לרוב רמת החרדה תפחת. לכן, לרוב יהיה קשה יותר לאותו אדם להטיל שתן כאשר בשירותים הציבוריים יהיו אנשים זרים אותם הוא לא מכיר. בסביבות הנחוות כמקבלות יותר, של אנשים מוכרים הנחווים כתומכים, רמת החרדה תפחת והדבר יקל על האפשרות להטיל שתן. יחד עם זאת, גם כאשר הסביבה נחוות כאופטימאלית עבור הסובלים משלפוחית ביישנית ומאפשרת פרטיות גדולה, הם עדיין מתקשים או לא מצליחים להטיל שתן, וזאת מתוך מחשבותיהם וחששותיהם מכישלון , אשר בתורם מגבירים את החרדה ומפחיתים את הסיכוי להטלת שתן.

 

שלפוחית ביישנית- טיפול

 

הסבל והמצוקה של אלה המתמודדים עם שלפוחית ביישנית הינו עצום ויכול להתפרש על פני שנים ארוכות. תחושות הבושה והמבוכה הינן משמעותיות, דבר שמקשה על חלק מהסובלים לפנות לעזרה, להתייעץ או אפילו לחפש מידע על הבעייה במקורות הרלוונטים. יחד עם זאת, בעוד חלק מהסובלים מתקשים לצאת "מהמסתור" שיצרו לעצמם, אחרים מנסים לפתור את הבעיה בדרכים של 'טיפול-עצמי' כגון, תרופות סבתא, צמחי-מרפא, ואף בביקורים חוזרים ונשנים אצל הרופאים המטפלים, תוך הסתרת הבעיה האמיתית, בתקווה שימצאו מזור לבעייתם.

 

כיום, ישנם מגוון דרכים שמדווחות כיעילות בטיפול בשלפוחית ביישנית. אחת המרכזיות שבהן הינה טיפול קוגנטיבי-התנהגותי. טיפול זה משלב בתוכו הבנייה מחדש של 'הטיות-חשיבה' שלהן תרומה משמעותית בהעצמת החרדה ובשימורה. כמו כן, בטיפול זה ישנו שימוש בטכניקת חשיפה-הדרגתית, באמצעותה המטופל נחשף באופן הדרגתי לסיטואציות מעוררות החרדה, ובמשך הזמן יכול לחוש בנוח יותר אל מול האירוע המאיים (דהסנסיטיזציה).

 

טיפול קוגניטיבי התנהגותי לעיתים אף משלב טכניקות של דמיון מודרך, כדרך לשפר את יכולתו של המטופל להפנות קשב מן המחשבות מעוררות החרדה, וכן עושה שימוש בדרכים ל"הרגעת" המערכת הפיזיולוגית כדי לאפשר יכולת ויסות טובה יותר של התחושות הגופניות במצבים של חרדה.

 

הטיפול הקוגניטיבי- התנהגותי יכול להעשות במסגרת אינדיבידואלית (פרטנית) ו/או  במסגרת קבוצתית, אשר לרוב מאפשרת עבודה אינטנסיבית יותר, אפשרות לשתף ולחלוק, וכן וללמוד מתוך התמודדויות  של אחרים המתמודדים עם הבעיה, ובכך להתחיל ולהתגבר על חווית הבושה.

 

חשוב לציין, כי הסיבות הפסיכולוגיות העומדות בבסיס שלפוחית ביישנית הינן מורכבות ומשתנות מאדם לאדם. כל אחד מאיתנו הוא מכלול התנסויות וחוויות ייחודי של הסביבה, ההיסטוריה והביולוגיה שלו, ולכן האדם יהיה תמיד יותר מהסימפטום שלו. גם בטיפול הפסיכולוגי האדם תמיד יהיה יותר מהשלפוחית הביישנית ממנה הוא סובל.

 


ד"ר תמיר גורן – פסיכולוג קליני מומחה