חרדה חברתית זה בדידות ושונות. זה להיות אוויר.בלתי נראה. בלי נוכחות. וכעס עצמי שלא נגמר. למה לא אמרתי את זה? ולמה לא דיברתי כמו שצריך? ולמה לעזאזל קשה לי להסתכל בעיניים? ולהרים טלפון? ולדבר!!! פשוט לדבר. באותנטיות ושיחרור. כמו בבית. כמו שאני באמת. בלי מיליון פילטרים ושכבות הגנה. לדבר בלי לשפוט את עצמי בראש בזמן אמת. ל-ד-ב-ר. חלום… רק אז אני ארגיש באמת חופשייה.