אודות

יואב בן ישי

יואב בן ישימנכ"ל עמותת מים שקטים. בוגר המכון הישראלי לפסיכותרפיה קבוצתית באמצעות בתיאטרון פלייבק (הנחיית קבוצות בתיאטרון פלייבק טיפולי). מנחה קבוצות בשילוב אמנויות (המכון להנחיית קבוצות בשילוב אמנויות  בחסות אקדמית של היחידה ללימודי המשך לעבודה סוציאלית – אוניברסיטת בר אילן). מטפל קוגניטיבי התנהגותי בעצימות נמוכה (מכון וינגייט). בעל תואר שני בנוירוביכימיה. מהנדס תכנה. מקים מנהל ומנחה קבוצות חרדה חברתית משנת 2006.

כנער. אני זוכר ערבי שישי בהם ישבתי בבית הורי בודד כועס ומתוסכל. אם חבר הזמין אותי למסיבה. לא הייתי הולך. הייתי זאב בודד. גאה ומיוסר. הייתי מהיר מחשבה אך אטי והססן בחברה. כל זה לא היה קיים כמובן עם משפחתי וחברי הקרובים, אתם, הייתי שנון. לפרקים אפילו מצחיק, אבל בחברה זרה נאלמתי דום. שתקן. במשך השנים גבר התסכול מול חיים שלעתים קרובות נראו כעוברים לצידי ולא נחווים במלואם: אנשים שלא פגשתי ורציתי לפגוש, מקומות שלא ראיתי. זמן אבוד. לקח לי זמן להודות שמשהו בצורה בה אני מתנהל לא עובד, הרצון לדייק בכל תגובה, ההימנעות מאירועים חברתיים שחשתי בהם לא בנוח, והביקורת העצמית המשתקת – כל אלו בסופו של דבר הקשו על חיי ופגעו בזרימה הטבעית של יחסי עם בני אדם במישורים רבים.

כחלק מתהליך שינוי ארוך של התנהגות וצורת חשיבה הקמתי ב 2006 קבוצת תמיכה להתמודדות עם חרדה חברתית. חיפשתי מקום בו אוכל להתאמן ולחוות סיטואציות חברתיות ("חשיפות"), מקום בו אוכל לדבר, לומר שטויות ולהשתטות, מקום שבו אוכל להתיר את הרסן לזמן מה ולהיות יותר חופשי. בונוס מפתיע היה הפגישה וההכרות עם האנשים שהגיעו לקבוצה, שחלקם הפכו להיות חברים יקרים. מרבית חברי הקבוצה התגלו כאנשים רגישים, חכמים ועדינים, מצאתי את עצמי במעגל חברתי שהייתי גאה להיות חלק ממנו. במהלך השנים ובעזרת חברי הקבוצה הרכבנו עשרות תרגילים שמטרתם לאמן לאתגר ולחזק את השריר החברתי במישור האישי והקבוצתי.

המשך הדרך הייתה הקמת קבוצת הנוער רקפת על בסיס המידע שנצבר בקבוצת המבוגרים ויותר מאוחר קבוצת מים שקטים המיועדת לצעירים ומבוגרים. השנים האלה היו שנות מעבר ממשתתף למנחה ולווו ברכישת השכלה רלוונטית (הנחיית קבוצות בשילוב אמנויות – אוניברסיטת בר אילן, טיפול התנהגותי קוגניטיבי – מכון וינגייט, פסיכותרפיה בתיאטרון פלייבק – המכון הישראלי לפסיכותרפיה קבוצתית בתיאטרום פלייבק) ושילובו בתכניות הקבוצה.  כיום אנו מציעים תכנית ייחודית המבוססת על ידיעה עמוקה ואישית של חרדה חברתית  והבנה מקצועית כיצד להשתמש  בקבוצה להתגברות על חרדה חברתית.

קבוצת מים שקטים מיועדת לאותם אנשים שאולי רגישים מעט יותר מידי וקצת קשים מדי עם עצמם. בעיני השתתפות בקבוצה שכזו היא חוויה מאתגרת מהנה ומפרה, הזדמנות להשתנות, ללמוד על עצמך, על אחרים, לרכוש חברים, ולבחון דרכי התנהגות חדשות.

רוויטל יוסף חי

רוויטל תמונה אתר

מטפלת באמנות M.A.  אוניברסיטת חיפה. תואר ראשון בהוראה ובאמנות במסלול רב גילאי. מנחת קבוצות "מים שקטים". בניסיוני הטיפולי, עבודה עם בני נוער וכן עבודה עם אוכלוסייה הסובלת ממוגבלות שכלית התפתחותית וגם בתחום בריאות הנפש, כמדריכת שיקום.

בשנת 2008 הצטרפתי לקבוצת לעזרה עצמית לבוגרים, שבה תרגלנו עמידה מול קהל וסימולציות של תפקידים מתחום התיאטרון והאלתור. זאת על מנת לרכוש כלים בהתמודדות עם החרדה החברתית, שבאותה תקופה, בלימודיי כמדריכת התפתחות תינוקות (מכללת צעד ראשון), הצריכו עמידה מול קהל והנחיית הורים. לאור ניסיון העבר הן במסגרת לימודי החינוך והאמנות והן מתפקידים נוספים, ידעתי כי חשיפה באופן קבוע, מסירה עכבות, פוטרת ממחשבות שליליות ומביקורת עצמית. לפיכך הקבוצה היוותה עבורי פלטפורמה להתנסות ולהחזרת אותן מיומנויות.
בעברי הוגדרתי כילדה ביישנית ומופנמת אך לא אובחנתי כסובלת מחרדה חברתית. בהתבוננות לאחור ברור כי היו הימנעויות אולם תמיד אהבתי להיות בחברה כך שתכונה זו יצרה חשיפה מתמדת. בהמשך למרות הקושי, לא נמנעתי מלעמוד מול קהל ובמהלך השנים התנסיתי בהדרכה, בפיקוד ובהוראה. כתוצאה מכך החשיפה "השקיטה" את החרדה והקטינה אותה.

חיבור לתחום החינוך, תקשורת בינאישית, אהבת אדם וסקרנות לגבי יחסים קידמו אותי, קודם כל לתקשורת טובה עם עצמי וקבלה. בהמשך להתנסויות בהנחיה. מתוך ההיכרות עם יואב והחיבור לתחום, הצטרפתי אל המיזם "מים שקטים". באמצעותו התחלתי במסע מופלא, שבו אני מגשימה חלום ישן ומגשרת בין העולמות הכל כך קרובים לליבי: החרדה החברתית והאמנות, בהיותי חלק מעמותת מים שקטים וגם הטיפול באמצעות האמנות. והכי חשוב חוויה של הגשמה עצמית והנאה.

אלון וקס

אלון תמונה לאתר2בעל תעודת מנחה קבוצות מביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב (לימודי תעודה של שנתיים). מוסמך תואר ראשון במדעי המוח (פסיכולוגיה, ביולוגיה ומחשבים) מטעם אוניברסיטת בר אילן. בגיל ההתבגרות, הוגדרתי כטיפוס סגור וביישן ומשם החיבור האישי לתחום החרדה החברתית. בשנת 2006 , הקמתי עם יואב את אחת מקבוצות העזרה עצמית הראשונות בארץ להתמודדות עם חרדה חברתית.  כיום אני מנחה כמה קבוצות בעמותה בתל אביב ובחיפה.
החיבור הטבעי שלי הוא לדינמיקה קבוצתית בה מתנהלת שיחה כנה ופתוחה במעגל. אני מאמין שלכלי הזה יש פוטנציאל עצום לגרום לשינוי הדרך בה אדם תופס את עצמו ואת היחסים שלו מול הסביבה. לא צריך בהכרח שינוי דרמטי – גם שינוי קטן בתחום יכול להוביל לשינוי גדול בחיים. ההזדמנות להיות שותף ולהשפיע על תהליך קבוצתי עם שינויים כאלה-היא זכות גדולה ומספקת עבורי.

 

ד"ר צופי מרום

צופי2

פסיכולוגית קלינית, מומחית בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ומדריכה מוכרת במשרד הבריאות. ראש תחום טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) במרכז בריאות הנפש גהה בפתח תקווה. יו"ר איט"ה (האיגוד הישראלי לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי) בשנים 2009-2016, כיום נשיאת כבוד של איט"ה. מייסדת ומנהלת המרכז לטיפול ומחקר בחרדה חברתית במרכז בריאות הנפש גהה.  מטפלת, חוקרת ומדריכה טיפולים בחרדה חברתית. מרצה בחוגים לפסיכולוגיה ולמקצועות הטיפול במגוון אוניברסיטאות ובתכניות הכשרה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי. אחת מארבעהעורכות של הספר "טיפול קוגניטיבי-התנהגותי במבוגרים: עקרונות טיפוליים" (הוצאת פרובוק, 2011), ויועצת מדעית לסדרת הספרים "איך להתגבר על", ספרי עזרה עצמית לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי בבעיות נפשיות (הוצאת פרובוק, 2014) ואחת ממחברות הספר "איך הביישן למד" מדריך לטיפול עצמי בחרדה חברתית ובביישנות הוצאת דיונון מבית פרובוק,2016.
ד"ר מרום משמשת כיועצת לעמותת מים שקטים בתחום הסיוע לסובלים מחרדה חברתית וביישנות

לירון הראל

סטודנט לפסיכולוגיה והנחיית קבוצות. במבט לאחור, הפעם הראשונה ששמתי לב שסיטואציות חברתיות מאיימות עליי הייתה כשעברתי לחטיבת הביניים. פתאום בית ספר גדול, המון מורים ותלמידים, אנשים מסקרנים שהייתי יכול להתחבר אליהם ובנות שהייתי יכול להכיר.
האפשרות שכל זה יקרה אפילו לא עלתה על דעתי, סבבו אותי המון אנשים שחוויתי אותם כלא נגישים. כשהייתי בוגר יותר הרגשתי שבאינטראקציה שלי עם אחרים אסור לי לטעות ואני חייב להרשים בכל מילה שיוצאת לי מהפה. נראיתי לאחרים שקט או "נחמד ומנומס" אבל לא באמת יכולתי להכיר ולהיפתח. מי ששמע אותי מנסה להרשים לא באמת שמע אותי, את מי שאני באמת, את הדברים שמענינים, שמרגשים או מעציבים אותי.
לחשוף את רגשותיי, לחוות מבוכה או תחושת דחייה היו "סיכונים" שלא הייתי מוכן לקחת. לאורך השנים האחרונות עברתי דרך שבה התחלתי לחוות את עצמי אחרת, במיוחד לאחר השתתפות בקבוצות.
העבודה בקבוצה קרבה אותי לעצמי ועזרה לי להתקרב לאחרים. החוויה העוצמתית הזו הובילה אותי לתחום הטיפול ולהנחיית קבוצות.

 

 

תמר אהרוני

תמר אהרונידרמה תרפיה מכללת תל חי. חברה רשומה בי.ה.ת, אירגון המטפלות והמטפלים ביצירה והבעה. הנחיית קבוצות בחברה מרובת תרבויות מרכז קשת, בית ברל. הכשרה אינטנסיבית,  4 שבועות מלאים, למורי מיינדפולנס וסוכנים של שינוי עם כריסטופר טיטמוס לילה קימחי מיכל גורל ושלי שרון.

כילדה הייתי שקטה וביישנית. לא היו לי חברות ממין בני האדם. כשהתבגרתי הרגשתי שחסרות לי מיומנויות חברתיות. לא ידעתי איך מדברות, איך ניגשות, מה מקובל ומה לא. וכל קשר אנושי מחוץ למשפחה המצומצמת היה מפחיד ומאתגר.  הרגשתי שהקושי שלי  מצמצם את עולמי וחוויתי מצוקה. הדרך שלי להתמודד עברה דרך התנסות. השתתפתי בקבוצות על מנת לבחון את השאלות שהעסיקו אותי, על מנת להתנסות ביצירת קשר ולהכיר התמודדות של א.נשים אחרות. במהלך השנים השתתפתי בעשרות קבוצות, מכל מיני סוגים. חלק מהקבוצות היו מצויינות, חלקן פחות. בחלק מהקבוצות עברתי חויות מורכבות, אבל מכל התנסות כזו למדתי משהו על עצמי ועל האופן בו אני יוצרת קשר. למדתי להכיר את עצמי ואת הפנים השונים שבתוכי. הקבוצות הקנו לי כלים לחיים, כלים שלצערי לא לומדות בבית הספר. למדתי לתפוס מקום, לבטא את עצמי. למדתי להקשיב לא.נשים אחרות ולהסתכל על העולם מכל מיני נקודות מבט. למדתי להתגבר על משברים ולהתמודד עם רגשות. בעיקר למדתי שאני חשובה ומשמעותים לא.נשים, שיש לי מה לתת, ושאני ראויה לחברות ואהבה. בשנים האחרונות אני עוסקת ב ומתרגלת  מיינדפולנס. המיינדפולנס עבורי הוא כלי לשינוי תודעתי, מתודעה שניסחפת אחרי מחשבות  ( לא מיטיבות בד"כ), לתודעה מודעת, שמכירה את עצמה ויכולה להביא גישה חומלת, אוהבת ומקבלת. גישה רכה שפותחת ומאפשרת למידה. אני מסתכלת היום אחורה ורואה אדם אחרת. יציבה יותר, אמיצה יותר, נעימה וחייכנית יותר, אופטימית יותר. בגיל 25 לא יכולתי לדמיין את עצמי כמו שאני היום. פשוט לא יכולתי לדמיין שמשהו יכול להשתנות לטובה. אבל דברים השתנו.  שינויים קטנים עשו הבדלים גדולים. החזון שלי עבור כל אדם שמבקשת לעצמה מזור לכאב הריגשי שלה הוא התפתחות, ריפוי ושיחרור. אני יודעת שזה אפשרי, גם אם כרגע הכל נראה לנו שחור.

 

 

עמיעד קדמון

עמיעד קדמוןמנחה קבוצות, בוגר המכון להנחיית קבוצות בשילוב אומנויות. התמחות בקבוצות דינמיות תוך שילוב האומנויות ככלי המסייע להגיע למחוזות אליהם הדיבור המילולי אינו מגיע. בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה. בוגר קורס התמקדות (focusing) של המרכז לתרפיה מוכוונת התמקדות. מנחה קבוצות דינמיות וסדנאות מסוגים שונים, מלווה מתמודדי נפש באופן פרטני. מנחה קבוצה לחרדות חברתיות בירושלים.

מרגש אותי להיות חלק מהדרך שעושים המשתתפים בקבוצה, ולחוות את ההתפתחות יחד איתם. להרגיש ולהבין את החלקים השונים – הקשים, והרכים יותר. לחוות את רגעי החיבור והחוזק, יחד עם רגעי הקושי וההתמודדות. להיות שותף לתהליך. מבחינתי זו זכות גדולה.