אז מה מהי בעצם חרדה חברתית? איך זה מרגיש, מה קורה למי שסובל מחרדה חברתית ומה מטריד אותו? בעמודים אלה תמצאו שיתופים של אנשים שונים שסובלים מחרדה חברתית. תוכלו לעמוד על הדמיון והשוני ולהבין שאצל כל אחד מדובר בתופעה קצת שונה אבל תמצאו גם דמיון וקווים משותפים.
כאן תוכלו למצוא סיפורי חיים, תמונות, יצירות, דפי מחשבות, והגיגים אישיים הקשורים לחרדה חברתית.
בעבור מי שרק כעת לומד על התופעה, אנחנו מאמינים שקריאה בשיתופים יכולה להפיג את תחושת הבדידות – הרי בסופו של דבר מדובר בתופעה שמאפיינת 10% מהאוכלוסייה. אנחנו גם מאמינים שמעבר לקשיים תוכלו מבעד למילים לזהות את הרגישות והתבונה שמאפיינים את מי שסובל מחרדה חברתית. אולי תוכלו לזהות קווים כאלו גם בכם.
במידה ותרצו גם אתם לשתף את הסיפור שלכם או אירוע של חרדה חברתית שקרה לכם. שתפו אותנו בטופס הוידויים שלנו ואנחנו נעלה את השיתוף לעמוד הפייסבוק וכאן לאתר (לאחר בחינה של התאמת התוכן).
אני אדם בעל דעות מגובשות ויחד עם זאת גם אישה פתוחה ואינטלגנטית. מאד נעים לדבר איתי, יש לי גם נעימות כזו ומשהו מיוחד שגורם לאנשים להתעניין בי ובמה שיש לי לומר. אבל אני דיי בודדה, כי המסך הגדול הזה של החרדה מפריד ביני ובין אין סוף האפשרויות לקשרים חברתיים פוריים ומשמעותיים. אז אני מתחיה מהפנטזיה…
בגיל 15 עוד לפני שידעתי בכלל שקיימת אצלי חרדה חברתית, הייתי נשארת בכיתה ולא זזה מהמקום שלי משמונה בבוקר תחילת הלימודים, עד לצהריים לסוף הלימודים, גם אם הייתי ממש חייבת ללכת לשירותים או רציתי לקנות אוכל כי גוועתי ברעב…
בכיתה אני מתיישבת בשטרה הכי אחרונה בפינה כדי שאף אחד לא "יסתכל" עליי…
משתדלת לשבת בקצה השולחן ולהנהן שלום ולחסוך את החיבוקים והנישוקים המביכים.
כשאני נמצא בתא השירותים אני ממתין שהכל יהיה פנוי כדי שאוכל לצאת החוצה מבלי להתקל במישהו ואצטרך לנהל שיחה.פעם שהיתי בתא במשך שעה וחצי.
יש לי מחר יריד לימודים גדול של שירות לאומי ואני באמת לא רואה איך אני הולך להסתדר שם עם כמות ענקית של אנשים ולא להרגיש כאילו אני רוצה רק לברוח ולהתחבא 🙁 אני שונא חרדה חברתית
לפעמים כשאני מתכוונת לצאת מהדירה ושומעת בדיוק שהשכנים יוצאים, אני מחכה ליד הדלת עד שילכו ואז יוצאת כדי שלא אצטרך להגיד להם שלום.
אני מתביישת בתוצאות של החרדה יותר מבחרדה עצמה. באי היכולת שלי לעבוד אפילו במקצוע שלי בחברה גדולה. באי המוכנות שלי לעבוד בתפקידים נלווים למקצוע שלי. באי היכולת שלי לעבוד בדברים אחרים שזמינים ללא מקצוע. מתביישת בבושה שלי מכך שאני לא מסוגלת להסביר.