כשהיו החזרות למסיבת הסיום השכבתית בחטיבה, המורה איפשרה לי להשאר בחדר קטן ליד חדר המורים כי היא ידעה שאני לא מסוגלת ללכת לאולם המלא.
מסיבת סיום
קראו עוד
וידויים חרדה חברתית
אז מה מהי בעצם חרדה חברתית? איך זה מרגיש, מה קורה למי שסובל מחרדה חברתית ומה מטריד אותו? בעמודים אלה תמצאו שיתופים של אנשים שונים שסובלים מחרדה חברתית. תוכלו לעמוד על הדמיון והשוני ולהבין שאצל כל אחד מדובר בתופעה קצת שונה אבל תמצאו גם דמיון וקווים משותפים.
כאן תוכלו למצוא סיפורי חיים, תמונות, יצירות, דפי מחשבות, והגיגים אישיים הקשורים לחרדה חברתית.
בעבור מי שרק כעת לומד על התופעה, אנחנו מאמינים שקריאה בשיתופים יכולה להפיג את תחושת הבדידות – הרי בסופו של דבר מדובר בתופעה שמאפיינת 10% מהאוכלוסייה. אנחנו גם מאמינים שמעבר לקשיים תוכלו מבעד למילים לזהות את הרגישות והתבונה שמאפיינים את מי שסובל מחרדה חברתית. אולי תוכלו לזהות קווים כאלו גם בכם.
במידה ותרצו גם אתם לשתף את הסיפור שלכם או אירוע של חרדה חברתית שקרה לכם. שתפו אותנו בטופס הוידויים שלנו ואנחנו נעלה את השיתוף לעמוד הפייסבוק וכאן לאתר (לאחר בחינה של התאמת התוכן).
הערב ראיתי באירוע חבר טוב. המשכתי ללכת
הערב ראיתי באירוע חבר טוב. היה חבר טוב. אחד מאלה שיודעים על החרדה ומקבלים, גם אם לא מבינים. ראיתי אותו עומד ליד הרבה אנשים והמשכתי ללכת. שלא יראה אותי. התביישתי. לדבר איתו בפני האנשים האחרים. שיראה את השינויים שבי. אולי התביישתי שיחשוב שהשמנתי. אולי התביישתי פשוט ממנו. הוא אדם שאני אוהבת, המשכתי ללכת.
בכל הרצאה
בכל הרצאה, בעיקר בחלקים בהם המרצה פונה לקהל.. אני בחרדה שהוא יפנה אלי….
מסמיקה
אני לא מסוגלת להיות בחדר מחומם או סגור.ישר מסמיקה כמו עגבניה.חייבת חלון פתוח.
מסך של חרדה מפריד ביני ובין אין סוף האפשרויות
אני אדם בעל דעות מגובשות ויחד עם זאת גם אישה פתוחה ואינטלגנטית. מאד נעים לדבר איתי, יש לי גם נעימות כזו ומשהו מיוחד שגורם לאנשים להתעניין בי ובמה שיש לי לומר. אבל אני דיי בודדה, כי המסך הגדול הזה של החרדה מפריד ביני ובין אין סוף האפשרויות לקשרים חברתיים פוריים ומשמעותיים. אז אני מתחיה מהפנטזיה…
פעם בכיתה
בגיל 15 עוד לפני שידעתי בכלל שקיימת אצלי חרדה חברתית, הייתי נשארת בכיתה ולא זזה מהמקום שלי משמונה בבוקר תחילת הלימודים, עד לצהריים לסוף הלימודים, גם אם הייתי ממש חייבת ללכת לשירותים או רציתי לקנות אוכל כי גוועתי ברעב…
שאף אחד לא יסתכל עלי
בכיתה אני מתיישבת בשורה הכי אחרונה בפינה כדי שאף אחד לא "יסתכל" עליי…
חיבוקים ונישוקים
משתדלת לשבת בקצה השולחן ולהנהן שלום ולחסוך את החיבוקים והנישוקים המביכים.
בשירותים
כשאני נמצא בתא השירותים אני ממתין שהכל יהיה פנוי כדי שאוכל לצאת החוצה מבלי להתקל במישהו ואצטרך לנהל שיחה.פעם שהיתי בתא במשך שעה וחצי.
יריד לימודים
יש לי מחר יריד לימודים גדול של שירות לאומי ואני באמת לא רואה איך אני הולך להסתדר שם עם כמות ענקית של אנשים ולא להרגיש כאילו אני רוצה רק לברוח ולהתחבא 🙁 אני שונא חרדה חברתית