הייתי ילד ביישן החי עם אמי בעלת חרדה חברתית גבוהה הנחרדת מאנשים, שכנים, וקרובי משפחה, היא חששה ממה שאומרים עליה, והעובדה שנשלחה בגיל צעיר לקיבוץ כפי שהיה פעם בשנות ה-40 בגרסתו הנוקשה והקשוחה בחברת ילדים שבטוח לא ידעו לקבל את הילדה הזרה מן העיר והם יפי הבלורית מלאי הביטחון העצמי לא ידעו לקבל, והיא לא ידעה להתקבל עם יופי השיש שלה כמו חפצי נוי יקרים שאוהבים שיהיו לנו, אבל חוששים לשבר אותם בחוסר זהירות.
אמי הייתה סוגרת את התריסים בשקט כשישבנו לאכול ארוחת צהריים בשבת, שלא יראו אותנו וכפי שאמרה:"יהיה להם כבר מה להגיד".
היו לה כינויים נוראים על אנשים שלא התייחסו אליה יפה להרגשתה, כי פגיעותה הייתה גדולה. בשלב מסוים כבר לא עבדה בעבודה בחוץ, הפכה עקרת בית, והמטבח הקטן היה כל עולמה.
הייתי ילד ביישן עם עולם פנימי עשיר וזה היה נוח להוריי, כי לאמי היו הפחדים מאנשים, ולאבי הייתה את התמודדות עם השואה שהסתיימה ואף פעם לא באמת נגמרה, וכך עולמי הפנימי היה מוצא נעים, לי ולהם ובספרים מצאתי חברים.
הייתי ילד ביישן נוח אחרי הקשיים שחוו עם אחי הבכור שהיה סוער ותבע תשומת לב בדרך שלילית. ואני למדתי שלא נכון לבקש תשומת לב, כי זה מעשה אגואיסטי, לא מתחשב, ועליי להתחשב בהוריי ובאחרים.
כך למדתי להקשיב ולשתוק.
לא עשיתי בעיות בבית הספר היסודי וגם בתיכון, כי הייתי ילד טוב וביישן, ומצאתי שזו אריזה אחת מושלמת, להיות ילד טוב וביישן, כמו המסר השמרני לבנות: תהיי יפה ותשתקי!
סיפור של התמודדות
מגיע איזשהו שלב שהורים מזהים שקיימת בעיה, הילד או ילדה לא מבקש להתארח בבתי חברים אחרי הגן, אחר כך הוא לא מוזמן למסיבות ימי הולדת.
לפעמים ילד כזה מפתח כאבי בטן, ראש או אחרים, או מתקשה להיפרד בגן או בוכה בכל בוקר שהוא לא רוצה ללכת למסגרת החינוכית.
תקופות ארוכות ההורה המוחצן או האח המוחצן יוכל לעשות משימות חברתיות עבור האח הביישן כמו להזמין במקומו במסעדה או במפגש עם המשפחה המורחבת, או שהילד הביישן יתלווה לאחיו המוחצן ולחבריו כתחליף לחיי חברה משל עצמו.
פעמים רבות מבקש או דורש ההורה זאת מהילד המוחצן דבר שמגביר מתיחות בין אחים כשהילד הביישן הוא "דבק" הנדבק לאח המוחצן ולחבריו של אח זה, או שהאח המוחצן רואה בכך משימה טבעית ושנים יחלפו,ובינתיים הילד הביישן זכה למתווך העושה עבורו משימות המפחידות ומלחיצות אותו.
זה יכול להיות האח הגדול כמתווך, ואפילו לעיתים האח התאום המוחצן, לעיתים האח המוחצן הוא הצעיר מבין השניים.
אחרי שנים זה נעשה כה טבעי שהילד הביישן לא יעמוד בתור לקנות פופקורן כי נדחפים לפניו, שהמתווך החצוף ייזום עבורו בקשה מהמורה "המכשפה " או אף ייזום עבורו דייט עם מישהי שהתבייש להציע לה.
זה נוח אבל מגביל ומקטין את הילד הביישן עד שהוא מאמין שאינו יכול לעשות זאת בעצמו, ולמעשה אכן ביצועיו ביוזמה, העזה, ומשימות חברתיות הן אנמיות כי ניסיונו בדחיפת עצמו דל עד אפסי, הרי שנים עשו זאת עבורו ובמקומו.
כאשר הורים מזהים, פעמים רבות זה בזמן מאוחר,כי ההורים חשבו שזה יעבור לבד, יסתדר בעצמו, הרי הוא ילד טוב ולא כולם צריכים להיות אותו הדבר.
ההורים סבורים שזה יסתדר במסגרת החינוכית: בגן, ביסודי, בתיכון, בצבא, בת הזוג תעזור לו. זה יעבור לו, איכשהו…
הורים רבים לא יודעים איך לתמוך בילד הביישן.
כאשר הם עושים במקומו – "כמתווך הגדול", פעמים רבות זה יגרור ריב עם ההורה השני שיחשוב שהילד צריך להתנסות בעצמו, ולא לעשות במקומו, כי זה "מקטין" אותו, לעיתים אפילו הילד הביישן יכעס על מעורבות יתר בתחום זה ויטען, ובצדק שהם הוריו מלחיצים יותר מידיי, ושיניחו לו.
לעיתים ילחיצו אותו לעשות דברים מול אותה ביישנות, ולא יעניקו לו אפילו מקצת העזרה: "תנסה לבד".
הילד הביישן עלול להיות משותק מאימה במשימות חברתיות שנראות מלחיצות מידיי, ולא יתקדם בשום צורה לקראת השגתן, וגם עמדה זו של אי עזרה מינימלית לא תסייע לו.
אז מה לעשות?
לעשות במקומו – לא עוזר. לא לעזור, גם לא עוזר, אז מה עושים?
כן, כפי שהילד הביישן חווה חוסר אונים בחוסר בשלותו להיפתח לחברה, כך גם הוריו חווים פעמים רבות תסכול וחוסר אונים רב שעלול להתבטא הורה כלפי ההורה האחר בהאשמות מי האשם בתוצאות אילו, קרי שהילד הוא ביישן,שוכחים כי ביישנות היא תכונת אופי המתפתחת מגיל צעיר מאוד ועלולה להתחזק במשפחות מסוימות המחזקות מבלי דעת התנהגות ביישנית בהתנהגות מגוננת יתר על המידה, ואולם לביישנות קיום עצמאי גם עם הורים מאוד מוחצנים ומאפשרים.
אומנם הורים מופנמים מלמדים דגם של התנהגות ביישנית, אותה יחקה הילד הביישן, ובהם יראה מודל להתנהגות נאותה: לחכות לתורו, לחכות יותר מידיי, להיות מנומס באופן שתמיד תישאר בחוץ.
הורים מוחצנים לעומת זאת מקשים גם הם על הילד הביישן. ההורה המוחצן נע בקלילות ואינו מבין מה הקושי, לבקש, להעז, להגיד, להתבטא, לרקוד, לחוש בטחון עם הגוף בספורט, בחוף הים ובבריכה. הוא מעודד בהתחלה, ואחר כך דוחף בעדינות, ואחר כך בלי עדינות, ונדחף לאחור על ידי הילד הביישן הנבוך, וההורה המוחצן לא מבין מה הבעיה. הוא הרי לא חווה מעולם ביישנות.
לעיתים ההורים שהיו ביישנים והתגברו על ביישנותם הם התובעניים ביותר מול הילד הביישן: "תנסה, אל תגיד שאתה לא יכול, אני ניסיתי והצלחתי, אם אני הצלחתי גם אתה יכול."
סיפור של התמודדות
פגשתי את אמה של מגי ( שם בדוי).
האם בעצמה תיארה עצמה כביישנית ועזבה את עולם ההוראה בגלל הקושי לעמוד מול הכיתה של תלמידי תיכון, להיות מעניינת, להיות אסרטיבית, זה היה פשוט מתיש מידיי.
העבודה גרמה לה לחץ, מצוקה נפשית וכאבי בטן כרוניים ועוד.
היא גרושה מזה מספר שנים.גם בנישואיה לא מצאה יכולת להיפתח בנישואין, וגם שם הייתה מסתגרת, בוכה ולא הצליחה לבטא את קשייה,ולהתגבר על הקשיים.
היא לא הגיעה בשביל עצמה למפגשים אצלי, אבל הבינה לדבריה שהייתה "דוגמא רעה" לבתה.
האם לא אהבה אירועים משפחתיים ופעמים רבות שלחה את בנותיה עם האב לאירועים,והיא נשארה להסתגר בבית.
עתה לאחר שנים רבות בתה ספגה ולמדה את תכונת הביישנות, והיא האם חוששת איך מגי תסתדר בשירות הצבאי, מה גם שכמוה פיתחה כאבי בטן כרוניים וקשיים בהתמודדות היומיומית במסגרת התיכון.
היא טענה שהיא אשמה, ועל כן עבדנו לא על הגברת רגשות האשם, אלא על היכולת לתמוך בבתה ובמאמצי הבת שהגיעה לשיחות אצלי.
הזמן היה קצר, השירות הצבאי כבר דפק בפתח.
החלטנו בשיחות כי האם ואחותה התאומה של מגי לא ימשיכו לתפקד כמתווכות ועושות במקומה במשימות כמו: זימון תור לרופא, מניקור, מעצב שיער וכו.
האם למדה להאמין ביכולות בתה ולהרגיע את פחדיה וחרדותיה שבתה לא תסתדר, לא תסיים את התיכון ולא בהמשך בשירות הצבאי.
האם למדה לתמוך, לראות באמת את יכולתה של בתה להצליח, אומנם האם לא הצליחה לשנות הרגלים שלה ונותרה יחסית בודדה ללא מעגלים חברתיים, ואולם היא למדה לשתף את בתה בקשייה, בניסיונותיה המוצלחים והכושלים לפרוץ את מעגלי הבדידות.
שיתוף זה חשוב כי הילד והאיש הביישן פעמים רבות חושב כי רק עליו הוטל מום זה, ואין איש כמותו המתמודד עם ביישנות, ועל כן חשיפה למודל חי של אדם הנאבק ומנסה להתמודד עם קשיים אילו מלמד את הביישן לחלוק קשייו, ולפרוץ את חוויות בדידותו כאיש היחידי ביקום כביישן.
האם באמת הייתה תומכת, מאמינה ביכולת בתה, ומאפשרת גם את ההצלחות וגם את אי ההצלחות.
זמן רב לקח למגי לסיים מטלה במקצוע הספורט, בשנים עברו הייתה האם מתרתחת וגופה היה מבטא נוקשות, מתח שרירים, אגרופיה היו נקמצים, שרירי פניה היו מתעוותים באי נחת, תסכול, אכזבה ויאוש, ולא הייתה אומרת מילה.
עתה האם נדרשה לגלות סבלנות ותמיכה, לא לדחוף, לא להאיץ, לא לשדר בגופה חוסר סבלנות, מתח או תסכול מול בתה.
זה אפשר למגי למצוא בעצמה את הכוחות לעשות את המטלה הזו, ורבות אחרות בהמשך.
שתי הנשים, האם ובתה מגי נשארו נשים ביישניות אך מרוצות הרבה יותר בחייהן, למדו לחלוק קשיים, לחפש ולמצוא תמיכה, להעז יותר, לחלום יותר, להצליח הרבה יותר בתחום החברתי, מגי התגייסה לשירות הצבאי, בתחילה היה לה קשה מאוד, אבל היא זכרה כי לימדתי אותה כי עבור ביישנים ההתחלות קשות אבל ככל שנישאר יותר זמן, ולא נברח, המקום ייראה מלחיץ פחות וידידותי יותר וזה עבד..
היא ידעה לבקש תמיכה גם בשירות הצבאי מקב"ן כדי לשתף לגבי קשייה ולא נשארה סגורה עם קשייה לבד,וכך סיימה השירות בצורה טובה.
טיפ טיפונת – דרכים להצליח
להורים תפקיד חשוב בהתמודדות הילד הביישן.
- למדו לזהות ולהכיר בכך כשיש לכם ילד ביישן: ילדכם אינו יוצר קשרים במהרה, יש לו מעט, אם בכלל חברים, נמנע או מנסה להימנע מחברת מבוגרים או בני גילו, או מהמולה או ירא מבעלי סמכות, הוא רגיש, נפגע בקלות, ומתקשה להתאושש מעלבון ופגיעה בו. הוא חווה קשיים נפשיים ומתלונן כי אינו רוצה ללכת למסגרת החינוכית או שכואב לו הראש, הבטן וכו. הוא בוכה ומתקשה להיפרד.
- לימדו כי עליכם להימנע כהורים מעשיית משימות חברתיות במקום ילדכם, ומנגד אל תדחפו אותם לבצע משימות חברתיות שילדכם הביישן מתאר שאינו מסוגל.
- ספרו על קשייכם החברתיים: על הקושי מול גורמי סמכות, ספרו על מבוכה ועל פאדיחה עמה התמודדתם למרות שרציתם שהאדמה תבלע אתכם, בכך תתרמו רבות לילדכם הביישן שגם אתם מתמודדים עם קשיים חברתיים ומנסים לא להימנע מהם.
- היו תומכים, מאמינים ביכולת הילד הביישן שלכם ובעיקר תומכים בתהליך, זה לא יקרה בשיטת זבנג וגמרנו, אלא בשלל ניסיונות, מאמצים ותרגולים כדי לשפר המיומנויות החברתיות.
- ביישנות אינה מחלה חשוכת מרפא, אפשר להתמודד אתה, וללמוד לבצע משימות חברתיות גם כאילו הנראות בלתי אפשריות
- יש חן בביישנות ובמופנמות, היא מלמדת את ההורה הלא ביישן, לעצור, לשקול, להיות זהיר, להתלבט, לשאול, לחשוב מספר פעמים, לראות התמונה הכוללת ממספר זוויות. הילד הביישן כמו בן הזוג הביישן מעשיר את עולמו של ההורה המוחצן.
- אל תשוו עצמכם לילד הביישן באמירות כמו: "אם אני יכול כל אחד יכול, או גם לי היה קשה והתמודדתי ", כי בכך לא רואים את הקשיים הייחודיים של ילדכם הביישן, על כן למרות, ואולי בגלל ההזדהות, היזהרו כי עבור הילד הביישן זוהי הקטנת קשייו וזוהי עמדה לא תומכת ברגשות שלו ובקשייו.
- האמינו שהתהליך עובד ויעבוד, ואתם ההורים עוזרים ומסייעים כדי שזה יעבוד ויצליח. היו אופטימיים, אך לימדו ולמדו שאופטימיות אינה משמעה ש"יהיה בסדר" אלא נעשה כדי שיהיה בסדר ואפילו טוב, אפילו טוב מאוד, וזוהי אופטימיות שעובדת. הזמן יעשה את שלו אם נעזור לילד תוך תמיכה ועידוד.
- בקשו לעצמכם עזרה מקצועית של מומחה בעבודה עם ביישנים ובהדרכת הורים לילדים ביישנים, כדי לסייע בתהליך.