עוד תוצאות

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors

לנהל את תגובתך הקוגניטיבית לפחד – למות מבושה – פרק 6

עתה, לאחר שלמדת על תגובתך הפיזית לפחד אנו רוצים להסב את תשומת לבך לתפקיד שיש לקוגניציה בתחום של פחד מפני יחס של הסתייגות כלפיך. וודאי זכור לך מפרק 1 שמחשבות שמבטאות קשיי הסתגלות הן חלק מפוביות חברתיות. בפרק זה נראה לך את הקשר בין חשיבה לא מסתגלת לאמונות שווא וכיצד הן פועלות נגדך. כמו כן נציג בפניך מושג חדש "פרשנות לא-מדויקת" ונתאר לך כיצד ציפיותיך גורמות לך להגזים במידת הסכנה. אנו נלמד אותך אסטרטגיות שתוכננו כדי לשנות מחשבות בלתי רצויות, אמונות וציפיות. אסטרטגיות אלה הן חלק ממה שקרוי "תרפיה קוגניטיבית" .

 

חלוצי התרפיה הקוגניטיבית

בשנים האחרונות אנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש הפכו להיות מודעים להשפעה החזקה שמחשבותינו מאצילות על רגשותינו והתנהגותנו. הפסיכולוג אלברט אֶליס (Ellis) היה אחד מהראשונים שהמציא טכניקות טיפוליות שמטרתן לשנות את הקוגניציות הבלתי רציונאליות שהובילו לצער בלתי נחוץ. עבודתו מ-1970 הייתה מלווה בתיאוריה ובאסטרטגיות קליניות שנתמכו על ידי גוף מחקר חזק. תרומתם של פסיכולוגים, כמו מיכאל מהוני (1971Mahoney, ) ודונאלד מייכנבאום (1974Meichenbaum, ) סייעה לבניית תחום מרשים המוכיח שעיצוב מחשבותיך יכול להובילך באופן אמיתי לשינויים חיוביים ברגשות ובפעולות, כפי שהוזכר בפרק 2. הפסיכיאטר אהרון בֶּק (1976Beck, ) הראה כיצד שורשי הדיכאון יכולים, לעתים קרובות, להיות מזוהים כמחשבות לא רציונאליות. ספרו בוחרים להרגיש טוב של הפסיכיאטר דויד ברנס Barnes, 1980)) שהיה פורץ דרך בתחום העזרה העצמית הבהיר היטב כיצד ניתן להקל על דיכאון על ידי יצירת דרכי חשיבה ריאליסטיות חלופיות. מאוחר יותר בשנת 1985 בק ועמיתיו הרחיבו את היקף שיטותיהם במאמץ להחליף מחשבות היוצרות חרדה או המחמירות אותה. בשנת 1989 כתב ברנס בספרו The Feeling Good Handbook כיצד אנשים יכולים, בכוחות עצמם, להשתמש בטכניקות קוגניטיביות להפחתת חרדה. עבודה שנעשתה על ידי הפסיכולוג ריצ'רד היימברג ועמיתיו (Heimberg et al.) בשנת 1985 ועל ידי החוקרים ריצ'רד מאטיק ולורנה פטרס בשנת 1988 ואחרים בעקבותיהם הציגו כמה רעיונות אלה יכולים להועיל ולהקל על הפוביות החברתיות.

להבין את תפקידן של מחשבות, אמונות וציפיות

לפני שתלמד לשנות את מחשבותיך, אמונותיך וציפיותיך, חשוב שתבין כיצד ומתי הן הופכות למסוכנות. במיוחד חשוב להבין כיצד המחשבות שאתה מתנסה בהן בסיטואציות חברתיות יכולות לנבוע מקשיי הסתגלות וכיצד אמונותיך הבסיסיות על עצמך ועל אחרים עלולות להיות לא ריאליסטיות. ואיך ציפיותיך לגבי הסיכון החברתי עלולות להיות בלתי מדויקות. רעיונות אלה מוסברים להלן.

 

מחשבות הנובעות מקשיי הסתגלות

לכל בני האדם יש זרם בלתי פוסק של מחשבות המתרוצצות בראשם. הפסיכולוגים קוראים להן "מחשבות אוטומטיות". במאמץ קטן או אף ללא מאמץ כלל, הן פשוט קופצות לראש. מחשבות אלה הן תגובות אוטומאטיות מיידיות לכל סיטואציה שאתה שרוי בה. לעתים קרובות אף אינך מודע להן בזמן שאתה עסוק בפעולותיך השגרתיות. מחשבות אוטומטיות אלה הן בלתי מזיקות ואפילו נעימות אולם מחשבות אוטומטיות שצצות בגלל פוביה, נובעות מקשיי הסתגלות ולמעשה הן מזיקות לך בדרך כלשהי. כדי להדגיש בפניך את הדבר, דמה לעצמך שעכשיו סיימת שיחה עם אדם בן המין השני והמחשבה שצצה בראשך היא: "הוא (היא) אינו אוהב אותי, לא ידעתי על מה לדבר אתו. אני סתם כישלון". חוט מחשבה זה המתייחס לסיטואציה מסוימת יהיה כפוי על סיטואציות דומות אחרות בעתיד. הסיטואציה הזו הופכת לזרז של מחשבות. אלה הן מחשבות הרסניות. הן הרסניות כל כך, שלמעשה, מבלי לדעת את מה שאמרת, אתה עלול להגיע לכך שתגשים את נבואותיך ותפעל ככישלון. לגבי דוגמאות אחרות לקשיי הסתגלות, חזור לקרוא בפרק 1.

 

אמונות בלתי מציאותיות

מהם הגורמים לחשיבה המקשה על ההסתגלות? הם נובעים ממערכת האמונות הבסיסיות שלנו. רוב האנשים מאמינים בכמה אמונות כלליות אך בלתי מציאותיות מסוימות, הגורמות להם לחשיבה הפוגעת בהסתגלות, בסיטואציות מסוימות. הבה נתבונן שוב בדוגמה הקודמת: מהן האמונות הבלתי מציאותיות המונחות בבסיס מחשבות אלה: "הוא (היא) לא אוהב אותי. לא ידעתי מה להגיד?" האדם שחווה מחשבות אלה מאמין במשהו כגון זה: "אני כישלון אלא אם כן כולם יאהבו אותי" בניגוד למחשבות המסתגלות ומשתנות מאינטראקציה אחת לבאה אחריה, אמונות כאלה הן נוקשות; אתה נושא אותן איתך במשך כל השנים; הן משרתות עבורך במעמד של אקסיומות כלליות או כעקרונות אודות בני האדם ועצמך. יש אנשים ושמא מדובר במרביתם, שאינם מודעים לאמונות יסוד אלה. יהיה זה דבר מועיל לעבור על כמה מהאמונות הבלתי מציאותיות הנפוצות שיכולות לתרום לפוביה חברתית.

 

  • אם אני בחרדה, איני יכול לתפקד בסביבת אנשים
  • אם אעשה טעות אחת אנשים אחרים לא יאהבו אותי
  • אם אחרים חושבים שאינני טוב זה מוכרח להיות אמת
  • אם אני אראה חרדה כלשהי האחרים ידונו אותי כחלש
  • אם העבירו עלי ביקורת, זו ביקורת על כל מהותי וערכי כאדם
  • אם אחרים מכירים אותי באמת הם מכירים בי כ"מתחזה"
  • אם אחרים יסתייגו ממני לא אוכל להיות סובלני אליהם

 

זו אינה רשימה אקסקלוסיבית. אתה תגלה אמונות נוספות שעלולות לתרום לפחדיך החברתיים. שים לב שרבות מאמונות בלתי מציאותיות אלה נוטות להיות מצוינות, פרפקציוניסטיות, ועלולות לכלול את הרעיון שאתה צריך להימנע מיחס מסתייג.

בחלק הבא מוצעים כמה טיפים כיצד אתה יכול להילחם בפרפקציוניזם ולחיות עם יחס ההסתייגות הבלתי נמנע.

 

הדברים הבולטים בפרפקציוניזם: כיצד להילחם נגדו

פרפקציוניזם זו בעיה הנפוצה בין אנשים שיש להם פוביה חברתית. הפרפקציוניסט נוטה להציב לעצמו יעדים בלתי מציאותיים וכאלה שאינם ניתנים להשגה. אנשים רבים עם פוביות חברתיות מרגישים שהם לעולם לא יוכלו לשגות בנוכחות אחרים; במילים אחרות הם חייבים להיות מושלמים. מובן מאליו שאנשים שכאלה מעולם לא ירגישו מסופקים עד אשר אמונתם בפרפקציוניזם תשתנה.

זוכר את תום, קצין המשטרה עם פוביית הדיבור לפני קהל? תום סבל מאמונה בסיסית אחת לפיה עליו להיות מושלם. הנה דוגמה למעקב אחר תהליך החשיבה שלו. בהמשך פרק זה תלמד לעקוב אחר תהליך החשיבה שלך.

 

 

סוג חשיבה זה מדגים את הפרפקציוניזם של תום שאכן יכול לגרום להחמרת הפוביה החברתית שלו. במקום להיות מרוצה מעצמו על האומץ שהיה לו להשמיע הערה, תום המעיט בערך עצמו כיוון שהיה לא מושלם. תום חייב להשקיע מאמצים משמעותיים כדי להתגבר על הפרפקציוניזם שלו. נושא זה מתואר בהמשך בפרק 9 בחלק העוסק ב"תרגול שגוי" ומתמקד בפעולותיו של תום כדי לתקן בעיה זו. אולם רצונו של תום לנסות ולחשוב בצורה אחרת חשוב באותה מידה. היה עליו לשקול את האפשרות לאמץ לעצמו עמדה אחרת כתחליף לפרפקציוניזם שלו. הוא ניסה להגיד לעצמו: "אם אשגה בדברי, זה בסדר. אני לא צריך להיות מושלם. וגם אין לי יותר ציפיות להיות כזה".

תום שקל את התועלת שתהיה לו אם ימשיך לדבוק בפרפקציוניזם הישן שלו וימשיך להיות מקובל רק בתנאי שיעשה דברים מושלמים. הוא הגיע למסקנה שהבחירה לדבוק באמונה שכזו כמוה כמו לבחור בחוסר אושר ובחוסר סיפוק קבועים. אחרי הכול, נימק תום את קביעתו, פרפקציוניזם הוא דבר שלא ניתן להשיגו. לעומת זאת, דרכי חשיבה קונסטרוקטיביות יותר יובילו אותו לרגשות חיוביים ובמיוחד לחרדה מופחתת.

 

אירועים בולטים בחיים עם הסתייגות

רוב האנשים שיש להם פוביות חברתיות מאמינים שהם צריכים להיות מקובלים על כולם. הם מרגישים שאינם מסוגלים להרגיש יחס של דחייה כלפיהם. ייתכן שאתה חולק עימם השקפה זו. אם אכן זה כך עליך להפנים את המסר הבא שוב ושוב:

אם יש אנשים שאינם אוהבים אותך או מסתייגים ממך לפעמים, זה בסדר. למעשה, זה בלתי נמנע.

האם זה נשמע לך מדהים או שעבורך זה לגמרי שגוי? לרוע המזל אנשים רבים גדלים על האמונה שנחוץ לקבל אישור מכולם, בכל הנסיבות. הבעיה בנקיטת עמדה זו היא שכך אתה נידון להרגיש רע. אף אחד אינו אהוב על כולם ופעולותיו אינן זוכות לאישור אוניברסאלי. להיות אהוד זה דבר נחמד. לקבל אישור מכולם, זה נהדר. אולם דברים אלה לא תמיד נחוצים והם אינם מסמנים אותך כטוב או כלא טוב או כלא ראוי. הסתכל סביבך (לבדוק לאורך ההיסטוריה) וראה שהפופולאריות של כל אחד או "דירוג האישור" מתנדנד עם הזמן ומעולם אינו מתקיים ברמה אוניברסאלית. ישו, ודמויות דתיות אחרות היו אהובות מאוד ושנואות מאוד. ואן גוך מעולם לא מכר ולו ציור אחד, אולם היום הוא נחשב כגאון ללא עוררין. האם ערכם הממשי של אנשים אלה מתנדנד? לא, כמובן שלא. כאן אלה הם שיפוטים ערכיים של אנשים על התנודות והטלטלות שעברו דעותיהם לאורך השנים. אם אתה שופט את עצמך על פי מה שאחרים חושבים עליך, לבטח תפסיד.

נכון שאינך יכול לרַצות, כל הזמן, את כל האנשים. אין זה אפשרי וגם אין זה נחוץ. עליך להשלים עם הרעיון שאחרים, מפעם לפעם, יסתייגו ממך, או יגיבו כלפיך בשלילה. זה יכול לשמש לך כחיסון מצוין נגד פוביה חברתית.

האם אתה רואה עד כמה אמונות אלה הופכות אותך לאדם שסביר שיחווה חשיבה קשת הסתגלות בסיטואציות חברתיות? האם זה ברור לך באיזה אופן אמונות אלה אינן מציאותיות? אם כך, הרי אתה צועד בדרך להבנה כיצד מחשבתך משפיעה על הפוביה החברתית שלך. אם אינך משוכנע בכך, המשך בכל זאת לקרוא.

 

ציפיות בלתי מדויקות

יש להוסיף עוד חלק אחד בפאזל הבלתי מובן הזה, והוא ללמוד כיצד אמונות סמויות, בלתי מציאותיות, יכולות להוביל אותך להגזמת "הסיכון החברתי" ולפיכך לשמר את קיומה של הפוביה החברתית. לאמונותיך יש השפעה חזקה על ציפיותיך לגבי מה שיקרה בסיטואציה נתונה. אמונות לא מציאותיות מובילות להערכת יתר של הסכנה שבסיטואציות חברתיות. יש שתי דרכים שבהן אתה יכול להגזים בהערכת האיום שקיים בסיטואציה חברתית. הראשונה, הגזמה במידת הסיכונים שיש ביחס ההסתייגות הצפוי כלפיך. השנייה הגזמה בהערכת התוצאות של מה שעתיד לקרות אם יופנה כלפיך יחס של הסתייגות. במילים אחרות, אנשים עם חרדה חברתית נוטים לצפות ליחס של הסתייגות כלפיהם גם כאשר אין זה סביר. הם עושים הערכת יתר עד כמה רע יהיה יחס ההסתייגות אם אכן יהיה יחס כזה. בשני המקרים הם רואים את התרחשותו של יחס ההסתייגות כלפיהם בסבירות גבוהה ובחומרה רבה. ציפיות אלה קרויות בשם "הסחות דעת סבירות וחמורות". אלה מובילות למסקנות הרות אסון (כפי שבסופו של דבר הוכחת לעצמך, הן בהחלט בלתי מדויקות), שמעצימות בך את החרדה החברתית. על ידי התבוננות בהסחות דעת אלה וכיצד הן גורמות לך להגזים בסכנה החברתית, אתה יכול להגיע להבנה עד כמה חלק מאמונותיך אינן מציאותיות. אנו נעזור לך להעריך את הנחות היסוד שלך לגבי הסבירות והחומרה בהמשך פרק זה.

 

היחסים בין מחשבות, אמונות וציפיות

יש לך הבנה בסיסית לגבי מחשבות קשות-הסתגלות, לאמונות בלתי מציאותיות ולציפיות לא מדויקות. אולם ייתכן שעדיין לא ברור לך כיצד שלושה מושגים אלה קשורים זה בזה. התבוננות בתרשים שלהלן יכולה להועיל.

אמונות הן העקרונות הכלליים וההנחות המובילים אותך בחייך. אלה מייצגים דרכי שיפוט על עצמך ועל אנשים בכלל. אמונותיך משפיעות על האופן בו אתה מצפה שמשהו יקרה בסיטואציה ספציפית, אותה אתה חווה. אם אמונותיך אינן מציאותיות גם ציפיותיך יהיו לא מציאותיות. במקרה של פוביה חברתית ציפיות בלתי מציאותיות מובילות אותך להמתנה לסכנה גדולה יותר ממה שהיא במציאות. כאשר אתה מכניס לסיטואציה חברתית ציפייה לסכנה שגויה, המחשבות יהיו בעלות אופי של חשיבה קשת הסתגלות, כלומר יגרמו לך להרגיש לא נינוח, בלתי נחוץ ויביאו להסחת דעתך מהמשימה שלפניך. זכור, אמונות לא מציאותיות מובילות לציפיות בלתי מדויקות, המובילות למחשבות קשות הסתגלות.

 

מרכיבים מנטליים בפוביה חברתית

 

 

ללמוד אודות מחשבותיך, אמונותיך וציפיותיך

עתה, כשיש לך הבנה בסיסית על הדרך שתגובתך הקוגניטיבית, כלפי הפחד, יכולה להמריץ את הפוביה החברתית שלך, הבה ונדון בדרך לשבור מחזוריות זו. כיצד תפתח מחשבות וציפיות חדשות? אז כך, לפני שתוכל להחליף אותן עליך ללמוד להכיר ולזהות מחשבות אלה.

 

לזהות קשיי הסתגלות בחשיבתך

כדי לזהות קשיי הסתגלות בחשיבתך יש לעקוב אחרי מה שקורה במוחך. אצל כמה מהקוראים דבר זה יכול להיתפש כמשימה יחסית קלה; אולם אחרים עלולים לפקפק בזה: "איך אדע על מה אני חושב? אני פשוט חרד".

גם אם אצלך הבעת מחשבות בקול אינה מתקיימת באופן טבעי, רוב האנשים יכולים ללמוד לעשות זאת. כפי שקרה אצלך לגבי רוב המיומנויות, השקעת מאמץ ותרגול יצרו הבדל גדול. אם תדבק בזה, תוכל לשים לב לכך שאתה הופך מהר למודע יותר ל"דיבור העצמי" הקבוע שמתקיים במוחך. הרכיב הנחוץ ביותר הוא הרצון. יש צורך להקדיש מזמנך להתמקדות במחשבותיך. זה יכול לשמש לך כאתגר בזמן שאתה עסוק ונתפס לפרץ של אירועים מתמשכים המתקיימים ביום אחד בודד. שלא לדבר על כך, שפיתוח מיומנות מעקב אחר החשיבה שלך יכול להעניק לך את אחד מהכלים בעלי הכוח הגדול ביותר לכיבוש הפוביה החברתית שלך.

אין תועלת בהסתכלות לאחור אל תקרית חרדה לאחר ימים או שבועות ולשאול את עצמך: "על מה חשבתי אז?". זה יכול לתת לך מידע בעל ערך, אולם רוב הסיכויים שכבר שכחת הרבה מהפרטים המשמעותיים. ניתן ללקט מידע רב מכתיבת מחשבותיך ומתיעודן, שיישמר על בסיס יומי. בדף הבא יש דוגמה לטופס שתוכל להשתמש בו כדי "לתפוס את עצמך בפעולה" של חשיבה שיש בה קשיי הסתגלות. רבים מהמבקרים במרפאתנו מצאו את הטופס הזה כמועיל ביותר. צלם כמה עותקים מטופס זה ושמור שיהיה תמיד אתך לשימוש שוטף.

 

יומן חשיבה

 

 

דאג גם לשאת עמך כלי כתיבה! נצל בכל פעם לכתיבתך שטח גדול, ככל שתרצה. יומן החשיבה דורש ממך לדרג את החרדה שלך בעמודה הראשונה מ-0 עד 10 כפי שתוארה בפרק 5. השתמש בו בכל פעם שתרגיש חרדה בסיטואציה חברתית. ציין את התאריך והשעה בעמודה השנייה; אחר כך, בעמודה השלישית, תאר בקצרה את הסיטואציה (לדוגמה, "דייט עם מארק במסעדה") בעמודה הרביעית תעד מיידית גרסה בלתי מצונזרת של המחשבות שמתרוצצות בראשך (המרחיבה את הדוגמה הקודמת:" אני הולך להשתטות! זה יהיה הדייט הראשון והאחרון שלנו. איזה אידיוט הייתי שבכלל אמרתי כן!). מלא את עותקי טופס זה במשך כמה ימים, בימי חול ובסופי שבוע כאחד. אם אינך יכול למלא את הטופס בזמן שאתה חש חרדה חברתית, נסה לעשות זאת מיד ככל שתוכל. המצב האידיאלי לכתיבה הוא בזמן שמחשבותיך טריות במידה סבירה. זה עלול להיראות לך כעבודה מרובה אולם זו הדרך הטובה ביותר לחשוף את זרם הדיבור העצמי בראשך.

 

לזהות את אמונותיך הבלתי מציאותיות

בואו ונצא מההנחה שעשית את כל המאמצים כדי לעקוב אחר מחשבותיך ולתעד אותן. עכשיו יש לך מושג מהם סוגי המחשבות שאתה מתנסה בהם וחושב בזמן שאתה מפוחד בסיטואציות חברתיות. הצעד הבא יהיה להחליט מהן אמונותיך. התבונן ברשימת האמונות הבלתי מציאותיות שבראשית הפרק. קח לעצמך דקה כדי לחשוב האם אמונה כלשהי מביניהן מעוררת אותך. לדוגמה, האם אתה מאמין שביקורת על דבר מסוים שלך משמעותה ביקורת על מכלול ערכך כאדם? האם אתה מאמין שאם אחרים יסתייגו ממך לא תוכל לשאת את זה? אם אין אתה בטוח שמור במוחך את העובדה שאנשים לא תמיד מודעים לאמונותיהם. התבוננות מחודשת ביומן החשיבה, שמילאת בחלק הקודם, עשויה לעזור לך. כאשר תחזור ותקרא את המחשבות קשות ההסתגלות שלך בדוק אם הן מספקות סימנים כלשהם לאמונות בלתי מציאותיות שאתה דבק בהן. זכור, עליך לבדוק איזו אמונה מכולן מרגישה כמדויקת עבורך, גם אם אתה מבין באופן אינטלקטואלי שאלה הן מחשבות לא מציאותיות. השתמש בשטח שלהלן כדי לכתוב מהן האמונות הבלתי מציאותיות שאתה מסוגל לזהות.

 

אמונותיי הבלתי מציאותיות

__________________________
__________________________
__________________________

לזהות את ציפיותיך הבלתי מדויקות

הבה נתבונן בציפיותיך לסכנה חברתית. ציפיות שמקורן באמונות לא מציאותיות שזה עתה זיהית. בחר, מתוך יומן החשיבה שלך, סיטואציה חברתית שגרמה לך חרדה מסוימת. רשום תיאור קצר של סיטואציה זו בשטח שלהלן:
_________________________
_________________________
_________________________

בהמשך, חשוב עד כמה סביר היה שבסיטואציה זו תחווה יחס של הסתייגות כלפיך. השתמש בעמודה ראשונה שלהלן, בחר את האחוז שבין 0 ל-100 שמייצג באופן הטוב ביותר את הבנתך לגבי סיכוייך לחוות הסתייגות בסיטואציה זו. תן לפחד שלך לדבר בזמן שאתה מבצע את הדירוג. מה שחשוב זה איך הרגשת אז ולא מה אתה חושב שהיית צריך להרגיש. רשום את האחוזים כאן:  ________.

סיכויי לחוות יחס של הסתייגות:

עתה נבחן כיצד אתה מבצע הערכה לגבי חומרת יחס ההסתייגות כלפיך באותה סיטואציה עצמה. הפעם, הדבר החשוב הוא עד כמה היית מרגיש רע אם מישהו היה מסתייג ממך או מהתנהגותך. אם תשתמש בסולם שלהלן, בחר באחוז שבין 0 ל-100 שמייצג היטב את החומרה או את התוצאות הרות האסון שהרגשת שיכולות היו להיות אם מישהו היה מסתייג ממך. כתוב את האחוז כאן: ______.

עד כמה חמורות יכולות היו להיות תוצאות ההסתייגות?

 

 

עתה יש לך מושג על ציפיותיך המקוריות. הסיכויים הם שהרגשת את הסבירות שההסתייגות תהיה גבוהה והתוצאות יהיו חמורות ("לא הייתי יכול לסבול את זה", "כולם היו חושבים שאני טמבל", "לעולם לא אוכל להסתכל להם בעיניים שוב" וכה הלאה). מכיוון שאלה היו ציפיותיך במשך זמן מה, אתה יכול להבין שהן מדויקות. אולם אל תהיה בטוח כל כך. ראה מה שגילית כאשר עשית את הערכת הדיוק שבציפיותיך בקטע הבא.

 

לשנות את מחשבותיך, אמונותיך וציפיותיך

עד כה ייתכן שיש לך הבנה טובה יותר לגבי סוגי חשיבה קשת הסתגלות שחווית בסיטואציות חברתיות. לגבי מהן ציפיותיך לסבירות חומרתה של ההסתייגות, זיהית את אמונותיך הבלתי מציאותיות המשפיעות על מחשבות וציפיות. זהו הזמן לפתח דרכים בריאות יותר לחשיבה ולהגיב לסיטואציות חברתיות שאתה פוחד מהן. הדבר דורש פיתוח אמונות מציאותיות יותר וציפיות מדויקות יותר. וכן, שינוי דרך החשיבה שלך.

החלפת חשיבה קשת הסתגלות בעמדות התמודדות מוצלחות

כדי להיפטר ממחשבות בעלות אופי תבוסתני עליך ללמוד להחליפן במחשבות קונסטרוקטיביות, סתגלניות יותר שקרויות עמדות התמודדות

 

מהם המאפיינים של עמדות התמודדות מועילות?

ראשית, עליהן להיות מובעות במילים שלך ולא בשפה שנראית מופשטת או מנותקת מבעיותיך. שנית, עליהן להתייחס ישירות לדאגותיך המסוימות. אם אתה מודאג בגלל ההסמקה שלך, עמדה מתמודדת המתייחסת להזעת יתר אינה רלוונטית. שלישית, על עמדת התמודדות טובה להיות מציאותית. טיפלנו לאחרונה באדם שניסה להתמודד עם מחשבות מפחידות בעזרת עמדות כגון אלה: "אינני מתכונן להיות חרד" או "אם אהיה שליו – לא אעשה משהו טיפשי" לעמדות כאלה אין כל השפעה מפני שהן אינן מציאותיות. אינך יכול לצפות לשליטה מוחלטת או למיגור החרדה. שים לב לעמדת התמודדות זו: "לא אומר משהו טיפשי". לאדם החרד יש פה הבטחה להיות מושלם. יכול להיות שהוא או היא ישמיעו הערה שהיא טיפשית מעט; דברים כאלה קורים. העמדה הטובה יותר תזכיר לאדם החרד שהוא בסדר כבן אנוש. שלכל אחד יש לעתים רגעים מביכים – אין זה אסון. לבסוף, עמדות התמודדות צריכות להיות קצרות יחסית ופשוטות. העובדה שהן קצרות וקולעות הופך אותן לקלות לזכירה ולשימוש. זה חשוב משום שתצטרך לזכור את עמדות ההתמודדות שלך כדי שיועילו לך. עתה נסה לכתוב את עמדות ההתמודדות שלך.

 

בהכללה הרבה מעמדות ההתמודדות שלך יכולות להתאים לפורמט הבא:

רוב האנשים יקבלו בהבנה את זה (שיקרה הדבר שאתה מפחד)

אני יכול להתמודד עם יחס הסתייגות; זה לא נורא כל כך.

הנה כמה דוגמאות הקשורות ליעדים נפוצים שאתה עשוי לעבוד עליהם:

 

  • רוב האנשים יקבלו בהבנה את העובדה שידיי רועדות בזמן שאני אוכל
  • רוב האנשים יקבלו בהבנה טעות שאעשה בזמן הרצאתי
  • רוב האנשים יקבלו בהבנה את זה שהייתי זמן רב בבית השימוש. אני יכול להתמודד עם יחס של הסתייגות כלפיי. זה לא קשה עד כדי כך
  • רוב האנשים יקבלו בהבנה את כתב ידי המרושל. אני יכול להתמודד עם יחס של הסתייגות כלפיי. זה לא נורא עד כדי כך
  • רוב האנשים יקבלו בהבנה אמירה טיפשית שאשמיע בדייט. אני יכול להתמודד עם יחס של הסתייגות כלפיי. אין זה רע עד כדי כך.

 

שים לב כיצד עמדות התמודדות אלה משדרות את הסבירות ואף את חומרת ההגזמה. המשפט הראשון מזכיר לך שהסבירות להסתייגות היא נמוכה יותר מהפחד שלך. המשפט השני מזכיר לך שאתה מסוגל להסתדר עם יחס של הסתייגות ושתוצאות של יחס ההסתייגות אינן כה חמורות כפי שהפחד מוביל אותך להאמין.

רשום את עמדת ההתמודדות כאן לשם התייחסות עתידית אליה:

רוב האנשים יקבלו בהבנה: _________________.

 

אני יכול להתמודד עם יחס של הסתייגות כלפיי אין זה נורא עד כדי כך.

 

עתה כשעמדת ההתמודדות שלך כתובה ומונחת לפניך, כיצד תשתמש בה הלכה למעשה? ישנן מספר דרכים שבאמצעותן תוכל לשנן לעצמך את עמדת ההתמודדות בזמן שתרגיש חרדה. זה ישרת אותך בפרשנות שתיתן למחשבות קשות ההסתגלות שלך (קשה לחשוב על שני דברים נפרדים בו-זמנית!). בנוסף לכך החזרה על עמדת ההתמודדות מציעה לך פרשנות בריאה יותר לסיטואציה, ולכן גם מציעה לך כיצד יש לתקוף אמונות לא מציאותיות אודותיה. ישנם אנשים שאוהבים להשתמש גם בעמדות התמודדות שמשולבים בהן ביצועי כישוריהם בנשימה קצבית. לדוגמה: בזמן ביצוע הנשימה, במקום למנות את השאיפות והנשיפות אתה יכול לחזור על עמדת ההתמודדות שלך, בכל פעם שאתה שואף אוויר ונושף אותו. אם תעשה כך, דאג לתרגל את הנשימה הקצבית ולהבטיח שיהיה זה תוך תזמון עם משך הזמן שלוקחת לך הבעת העמדה שלך. מצא את הריתמוס המתאים לך. בזמן התרגול יש כמה מכם שעלולים לחוות את התגובה הזאת: "לערוך חזרות, כשאני שליו יכול להיות דבר טוב מאוד, אולם אני יודע שכאשר החרדה מכה בי אני לא יכול לחשוב בצורה כל כך ישירה". זה נכון שזה יכול להיות קשה להזמין אז חיזוק למחשבותיך, משום שבמצב כזה אתה קרוב יותר לסיטואציות מעוררות פחד. לכן רצוי לחבר עמדת התמודדות קצרה וקולעת ולשנן אותה, כדי לזכור אותה. חשוב ביותר שתדע בעל פה את עמדת ההתמודדות שלך כך שתוכל להביעה באופן מיידי וללא היסוס. יש לתרגל את אמירתה של עמדה זו מדי יום ביומו. אתה גם עשוי לרצות ליצור לעצמך את מה שאנו מכנים "כרטיס התמודדות" ולשאת אותו איתך. זהו כרטיס המסודר על פי תוכן עניינים שכתובות בו סדרות של עמדות התמודדות. הכרטיס יאפשר לך מרחב תפעול והקניית ממד אישי לעמדות ההתמודדות שלך, על ידי הוספת הערות מועילות שהן קשות לזכירה. כרטיס ההתמודדות הוא לכאורה רעיון פשוט, ואף הרבה אנשים שאנו עובדים עימם מוכנים להישבע עליו (כעל ספר קדוש). הם יכולים לחזור ולקרוא בו בחשאי והוא משמש עבורם כ"קורס לרענון ההתמודדות" לפני שהם עולים להרצות לפני ציבור, או כאשר הם מתקרבים למשהו אטרקטיבי או כשהם הולכים למסעדה או לבית שימוש ציבורי. יש אנשים שמוצאים שעצם קיומו של כרטיס ההתמודדות זמין עבורם הוא דבר מרגיע בין אם הם מסתכלים בו או בין אם לאו. על פי השקפתנו זה ברור לגמרי שכדאי לך לשאת כרטיס כזה עמך, במיוחד כאשר אתה מתקרב לסיטואציה קשה או שסביר כי צפויה בה חרדה. כמובן שכרטיס ההתמודדות לא צריך לשמש כגורם המסיח את הדעת, אלא לעזור לך להתמקד במה שאתה עומד להתנסות בו וכיצד לנהל את מה שעומד לקרות.

הבה ונתבונן במה שתום כתב בכרטיס ההתמודדות שלו. עמדת ההתמודדות הבסיסית הייתה: "רוב האנשים יקבלו בהבנה טעות שאני עלול לעשות במהלך הרצאתי. אני יכול להתמודד עם יחס של הסתייגות כלפיי זה לא נורא עד כדי כך". כך נראה כרטיס ההתמודדות של תום:
כרטיס התמודדות

"כאשר תתעורר סיטואציה שבה עלי לדבר לפני ציבור, הסיכויים הם שאהיה חרד. פעימות ליבי יתחילו לדהור, סביר גם שאזיע. אולם אני יכול לעשות כמיטב יכולתי גם כשאני ממש עצבני וכך אוכל לעבור את זה. אני פשוט צריך לזכור שאמנם החרדה אינה נעימה אולם היא תחלוף במהרה. אין זה חשוב להיות מושלם. אני בן אנוש כמו אחרים. ארגיש גאווה גדולה כשיהיה לי האומץ לבצע את המשימה. הדבר שיעזור לי להתגבר על פחדיי יהיה להתייצב מולם. ומעל לכול אני זוכר שאין סבירות שמשהו נורא, מכל סוג שהוא, עומד להתרחש. אף אם אתקל בסוג מסוים של הסתייגות ממני, זה לא סוף העולם. האנשים שאיכפת לי מהם, יאהבו אותי גם אם ההרצאה שלי לא מהוקצעת. אשתמש בנשימה הקצבית שלי כדי שהתסמינים שלי ייעלמו במהירות."

 

כרטיס ההתמודדות שלך יכול להיות דומה מאוד או שונה מזה של תום. מה שחשוב זה שהעמדות שעל כרטיסך יתמכו בך בדרך מציאותית. נסה להכניס בכרטיס שלך עמדות המפריכות הערכות מוגזמות לגבי סבירות או חומרת הסיטואציה או המפריכות גם הופעה לוגית מחודשת של מחשבות רבות עם חשיבה קשת הסתגלות, ככל שתוכל לזהותה. זכור, שעל אף שבעוד שכרטיס ההתמודדות שלך יכול להכיל מעט דיבור-עצמי חיובי עדיין תזדקק לעמדת התמודדות קצרה באותם זמנים שלא מעשי או נוח לך לקרוא בכרטיס ההתמודדות שלך.

 

לפתח ציפיות מדויקות יותר

למרות שחשוב להיות מסוגל לפרש מחשבות קשות הסתגלות, ההבראה הנמשכת דורשת ממך לאמץ לעצמך ציפיות מדויקות יותר לגבי סיטואציות חברתיות.

אנו עומדים לבקש ממך לעשות הערכה מחודשת לזו שעשית מוקדם יותר בפרק זה של סבירותן וחומרתן של הנחות היסוד שלך לגבי יחס ההסתייגות כלפיך. אתה רואה שאחת מהסיבות שאנשים עם פוביה חברתית ממשיכים לדבוק בהגזמת האיום בסכנה זו היא שהם מתעלמים ממידע הנוגד את ציפיותיהם הבלתי מדויקות.

התחל לשקול מחדש את הסבירות שבציפיותיך ובהערכתך לגבי יחס ההסתייגות שיתרחש בפועל (התייחס אל הסיטואציה שבחרת בה מתוך יומן החשיבה שלך). הרעיון הוא לראות אם תוכל לפתח הנחה מדויקת יותר לגבי הסבירות שיתרחש כלפיך יחס של הסתייגות בסיטואציה דומה. אנו ערכנו רשימה של מספר דרכים לאיסוף מידע שאתה עשוי למצוא בה תועלת.

 

לשאול אנשים אחרים

בחר באנשים שאתה חש בנוח לפנות אליהם, אך הם אינם חולקים עמך את פחדיך החברתיים. תאר בפניהם את הסיטואציה ואת תוצאותיה שמפחידות אותך (ידי תרעד, אני אסמיק, אשכח את השורות וכיו"ב) ואז שאל אותם מה היו הם יכולים לחשוב אם הם היו עדים לכך. האם הם היו מסתייגים ממישהו שמסמיק, רועד או שוכח את שורות הטקסט שלו? אם השקפותיהם סלחניות יותר ממה שציפית, שאל אותם מדוע הם לא היו 
מביעים הסתייגות. נסה לקבוע כיצד הם היו מפרשים באופן שונה ממך את הסיטואציה.

בחן את ציפיותיך

חשוב באובייקטיביות רבה, ככל שתוכל, על ההוכחה המציאותית שיש לך לגבי ציפיותיך. שאל את עצמך: "כמה פעמים הייתי בסיטואציה כזאת? כמה פעמים הייתה הוכחה לא מופרכת שאנשים אחרים הסתייגו ממני?".
שקול את תקפותו של יחס ההסתייגות כלפיך

 

במילים אחרות, על איזה בסיס מישהו יסתייג מפניך? מהו הדבר שכל כך לא מקובל שיקבל הערכה מסתייגת? האם התסמינים שלך או התנהגותך אכן מצדיקים את התגובות השליליות של אחרים?

 

התבונן בהשפעתן של אמונות לא מציאותיות

בדוק מחדש את האמונות הבלתי מציאותיות שכתבת בפרק הקודם. האם זה אפשרי שאמונות אלה היו עלולות להובילך להגזמת הסבירות ליחס מסתייג?

לאחר ששקלת את השאלות שלעיל האם השתנתה הערכתך לגבי יחס ההסתייגות?

 

הבה ונעבור בהליך דומה של הערכה מחודשת שעשית על ציפיותיך לגבי סבירות תוצאות ההסתייגות בסיטואציה זו. מוקדם יותר בפרק זה דרגת באחוזים את חומרתן של הנסיבות שבסיטואציה. כדי לעזור לך לעשות הערכה מחודשת חשוב על השאלות שלהלן.

 

שאל אנשים אחרים.

הפעם שאל אנשים על מידת חומרת יחס ההסתייגות כלפיך. עד כמה רציני צריך להיות המקרה, אותו הם רואים כראוי להסתייגות בסיטואציה חברתית? אם מישהו הסתייג מהם בסיטואציה דומה, עד כמה היה הדבר חשוב להם? האם הם חושבים שהם היו יכולים להסתדר עם זה? אם הם הסתייגו ממישהו אחר בסיטואציה נתונה, האם דעתם על אדם זה נשארה קבועה או שהוא היה נתון להערכה מחודשת ולשינוי?

 

בחן את ההתנסויות שלך.

האם אתה יכול להיזכר באירוע בן חווית הסתייגות של ממש? כיצד הרגשת? האם נשארת בסיטואציה כדי לבדוק אם אתה באמת יכול להתמודד עם היחס או שעזבת את המקום? אם נשארת, כיצד התמודדת? האם יחס ההסתייגות נמשך כאשר נשארת? אם עזבת האם יחס ההסתייגות כלפיך נשאר קבוע לתמיד?

 

שקול את תקפותה של הערכת הסבירות להסתייגות כלפיך.

האם ישנה סיבה סבירה לכך שמישהו יתרגז עליך אם אכן פחדיך הגרועים ביותר יתאמתו בסיטואציה החברתית? האם אתה חושב שבסופו של דבר תראה את חוסר ההיגיון שבתגובתו של אותו אדם? האם דעתו של אדם אחר עליך משנה אותך, את ערכך, או את חייך בדרך משמעותית כלשהי?

 

בדוק את השפעתן של אמונות בלתי מציאותיות.

עבור מחדש על רשימת האמונות הבלתי מציאותיות שערכת. האם משהו מאמונות אלה מוביל אותך להגזים בחומרת תוצאות יחס ההסתייגות כלפיך?

לאחר ששקלת את המידע שייצרת, על ידי מעקב אחר הנהלים שהותוו לעיל, בנה לך השערה מחודשת לגבי החומרה. התייחס אל סולם החומרה הקודם ("כמה חמורות יהיו תוצאות ההסתייגות?") ובחר את האחוז הטוב ביותר, המייצג את הערכתך המשוחזרת. האם האחוז נמוך יותר מציפייתך המקורית?

לפתח אמונות מציאותיות יותר

ייתכן שבנקודה זו אתה חושב: "בסדר, אני יכול לומר מהן עמדות ההתמודדות שלי ולהתאים את הציפיות שלי, אולם אני עדיין תקוע עם אותן אמונות ישנות שממשיכות להציק לי". אכן שינוי אמונות וציפיות, בדרך כלל, לוקח זמן. קשה להיפטר מאמונות בלתי מציאותיות אלה, שליוו אותך במשך זמן רב ושתפסו חלק בסיסי בדרך חשיבתך והרגשתך על העולם. אולם גם האמונה העקשנית ביותר יכולה להשתנות בתנאים המתאימים. הייה סבלני. כשתשנה את ציפיותיך כלפי סיטואציות חברתיות שונות, יתחיל לבלוט הטבע השקרי של כמה מאמונותיך הישנות. אחרי הכול, אמונות בלתי מציאותיות אלה הן שגורמות לך להגזים בסכנה החברתית מלכתחילה. ייתכן שתמצא את עצמך מעלה הסגות על אמונותיך, כאשר תשנה את הסבירות והחומרה שבהשערותיך בחלק הבא.

הדרך הנכונה ביותר לשינוי אמונותיך עומדת להתגלות. זו רק ההתחלה. בחלק הבא של הספר תלמד טכניקה מוכחת המכונה חשיפה, שתעמיד במבחן את חשיבתך. אתה תהיה מסוגל לראות בעצמך אלו מחשבות – חשיבה קשת הסתגלות או המחשבות החדשות – מאפשרות לך להרגיש ולהופיע טוב יותר בסיטואציות חברתיות. תהיה מסוגל לראות מקרוב אם אמונותיך מציאותיות והאם ציפיותיך מדויקות.

אולם לפני שתתקדם הלאה, התבוננות בתהליך שינוי המחשבות, האמונות והציפיות של אדם אחר עשויה להועיל לך.

 

תיאור מקרה

לטרייסי בת ה-20 הייתה פוביה חברתית מוכללת חמורה. היא הרגישה חרדה גדולה אפילו בשיחה קצרה עם מישהו שאינו בן זוגה, או בן משפחה או חברה קרובה. בעבודתה כזבנית בחנות כלבו היא הייתה מסוגלת לחייך או להיות ידידותית. עם זאת כשהסיטואציה הייתה לגמרי חברתית טרייסי הרגישה את עצמה פחותת ערך. כתוצאה מכך היא התחמקה מכל סוג של מסיבה או יציאה חברתית ונמנעה כמעט מכל אדם פרט לבן זוגה. חרדתה של טרייסי מפני מפגשים עם אנשים, עמם תאלץ לתקשר חברתית, הייתה כה גדולה עד שלעתים קרובות סטתה קילומטרים רבים מדרכה, כדי לעקוף מסעדות מקומיות, חנויות בקניונים, בתי קולנוע ותיאטראות. היא גם החמיצה חלק נכבד מחיי המשפחה והחברות בגלל פחדיה.

 

כיצד טרייסי התנהלה לכיוון תהליך של שינוי מחשבותיה, אמונותיה וציפיותיה? ראשית היא נערכה לזיהוי מחשבות אי ההסתגלות שלה. יומן החשיבה שלה הכיל כמובן סימנים רבים אודות פחדיה. הנה קטע אחד:

 

 

האם חשיבתה של טרייסי נשמעת לך מוכרת? תמיד קל יותר לראות עיוותים בחשיבת מישהו אחר, מאשר את זו שלך. הבט יותר מקרוב על החשיבה הבלתי מסתגלת של טרייסי. באיזה אופן סביר שזו גרמה לה להרגיש חרדה והתערבה ביכולתה ליצור אינטראקציה עם אחרים?

לאחר שהיא זיהתה כמה ממחשבות הבלתי מסתגלות שלה, טרייסי בחנה את רשימת האמונות הבלתי מציאותיות, השכיחות, בהן מאמינים אנשים עם פוביה חברתית. היא גילתה שכמה מהן רלוונטיות גם לה:

 

  • אם אפגין חרדה כלשהי, אחרים ישפטו אותי כחלשה
  • אם אעשה טעות אחת, לא יאהבו אותי
  • אם אחרים יסתייגו ממני, לא אהיה מסוגלת לסבול זאת
  • טרייסי זיהתה ורשמה לפניה כמה מאמונותיה הבלתי מציאותיות שליוו את פחדיה:
  • אף אחד לא רוצה להיות קשור לנוירוטית שכמוני. הוריי ואחותי חשים בושה בגללי
  • האורחים האחרים יחשבו שאני מוזרה ואפילו משוגעת אם הם ישימו לב לעד כמה אני חרדה. אני עומדת להיות האורחת היחידה המוזרה שמרגישה עצבנות
  • אנשים שיש להם תסמינים כמו אלה שלי אינם מקובלים חברתית. אם אלך להטבלת התינוק, אחווה דחייה הרסנית. אנשים יתמהו לדעת האם שיגעון זו תכונה שעוברת במשפחה שלנו
  • חשוב מאוד שאנשים יגיבו באופן חיובי לכל דבר שאני עושה. הערך שלי כאדם תלוי בקבלת אישור, שאנשים אחרים מעניקים לי

 

לאחר העימות שערכה עם אמונותיה יכלה טרייסי לראות כיצד הן יכולות להישפט כבלתי מציאותיות, במיוחד על ידי אדם זר. אולם עדיין היא ידעה שאמונות אלה משקפות את מה שהיא באמת מרגישה. צעדה הבא היה להתבונן בדקדקנות באמונותיה, המעצבות את ציפיותיה וקובעות את נטייתה להגזים באיום על נזק חברתי. היא כבר עשתה הערכה לגבי הסבירות לחוות הסתייגות, אם תיקח חלק בהטבלת התינוק של אחותה. לאחר שהשתמשה באותו סולם שאתה השתמשת וזיהתה ש-95 אחוזים מהדברים שהיא עומדת לומר יתפשו כמשעממים וריקניים ושאחרים ישימו לב לחרדתה. עתה הכינה את עצמה למשימת ההערכה המחודשת לגבי ציפייה זו. טרייסי התחילה לאזור אומץ על ידי דיבור עם חברתה לגבי תגובתה, אם בזמן הטבלת התינוק היא תאמר משהו משעמם. החברה אמרה לטריסי שהיא מוצאת שהשיחות שלהן מעניינות באופן כללי; היא שאלה את טרייסי איך היא הגיעה לשיפוט כל כך שלילי של כישוריה התקשורתיים. אלו סוגי דברים מפחידים אותה לומר שעלולים להיות נשפטים בדרך מרושעת?

 

מאוששת מדברי חברתה, טרייסי אמרה שהיא כנראה תתחיל באמירת "מה שלומך?" למישהו שכבר פגשה בו בעבר ואולי תעיר עד כמה היא נרגשת מכך שהיא הפכה לדודה. חברתה משכה בכתפיה ובכך סימנה שהערות אלה נראות לה נחמדות ביותר וראויות, אף שאין בהן משהו מחולל פלאות. היא שאלה את טרייסי אם היא הייתה רואה בהערות אלה כמשעממות או ריקניות, לו היה מישהו אחר משמיע אותן. טרייסי הודתה שהיא לא הייתה חושבת באופן שלילי אילו היו מילים אלה יוצאות מפיו של אדם אחר, כפתיחה לשיח נעים מעין זה. השיחה עם חברתה עזרה לטרייסי לראות דברים באור אחר. היא חזרה והתבוננה בהתנסותה המוקדמת והיה עליה להודות, שלא יכלה להיזכר ברגעים רבים, בהם היו סימנים ברורים לכך שאנשים אחרים מצאו אותה משעממת. אז היא שאלה את עצמה: "נניח שאומר משהו משעמם, האם בשל כך מישהו יסתייג ממני כאדם?". היא הייתה מסוגלת לראות עד כמה בלתי סביר הדבר שבהכללה מישהו יסתייג ממנה, משום שהיא זמנית לא הייתה תקשורתית. ייתכן שהיא הכירה בביטחונה העצמי הנמוך, שהוביל אותה לשפוט את עצמה ואת האחרים באופן כה קשה. לאור זאת, ולאחר שהפעילה שיקול דעת, טרייסי שינתה את דירוג הערכתה לגבי הסבירות שהערותיה ייראו כמשעממות או ריקות מתוכן ל-30% – זהו שינוי של ממש! טרייסי חשבה: "אני מרגישה כמשעממת ובלתי משתלבת בסיטואציות כאלה, אולם אני מניחה שאין זה אומר שאני צריכה להתחבר איתם על פי דרכם." זו הייתה גם התפכחות חשובה. רגשות רעים כלפיך אינם בהכרח מבוססים על עובדה. הרבה מהאנשים הנחמדים שיש להם המון סיבות להרגיש גאווה לגבי עצמם מסתובבים עם דימוי עצמי נמוך. אם אתה תופש את עצמך בפעולה שבה אתה נותן לעצמך תיוג שלילי, שאל את עצמך אם אתה נשמע הגיוני. הסיכויים הם שרגשותיך השליליים על עצמך מוגזמים.

 

טרייסי המשיכה לבחון את הערכתה לגבי הסבירות שאחרים ישימו לב להזעתה ולחרדתה. היא העניקה לכך 100 אחוז סבירות. האם מספר זה נראה לך מתקבל על הדעת? טרייסי הסתמכה על הוכחה מהעבר; היא נזכרה שהעירו לה שרק כמה פעמים היא נראתה חרדה, חוץ מפעמים בהן הזיעה והייתה עצבנית מאוד. היא גם הייתה מסוגלת להיזכר עד כמה בעלה ומשפחתה היו מופתעים לגלות את היקף פחדיה החברתיים. הם ציינו שעל אף שנראתה שקטה ומסתייגת, לעתים רחוקות הציגה חרדה גלויה! הוכחה נוספת שקלטה מהתבוננות באחרים הובילה אותה לבדוק מחדש את השערתה לגבי הסבירות. טרייסי הייתה מסוגלת לראות שאנשים אחרים עצבניים אך לא מפגינים חרדה. לדוגמה, היא נזכרה שבישיבה היא נכחה בהצגה מבריקה שעשתה חברת הצוות שלה ולהפתעתה שמעה מאוחר יותר עד כמה היא פחדה להרצות.

 

לאחר שעברה על כל אלה ועל פיסות הוכחה נוספות, טרייסי עשתה הערכה מחודשת להנחתה לגבי הסיכויים שאחרים ישימו לב לחרדתה ודירגה את החרדה כ-25 אחוז. היא הבינה שהיא הניחה שאנשים מקדישים תמיד תשומת גדולה לכל מילה או פעולה שהיא עושה. כמו רבים שיש להם פוביות חברתיות, היא שכחה שלאנשים יש עוד נושאים לחשוב עליהם ולא רק לבצע ניתוח לכישוריה ולשפוט אותה. חשיבה סתגלנית יותר של טרייסי הייתה זו: "מישהו עלול לשים לב שאני עצבנית, אולם הסיכויים הם שלא כך יהיה הדבר". מובן מאליו שחשיבה מציאותית יותר הקלה מעט על הרהוריה של טרייסי לגבי ההליכה להטבלת התינוק.

 

האם טרייסי הגזימה בחומרת תוצאות היחס המסתייג כלפיה? זו הייתה אחת ממחשבותיה על הנושא: "אולי קיים סיכוי קטן שאנשים אחרים ימצאו אותי משעממת וריקנית או שיגלו את חרדתי". והיא נימקה זאת כך: "אולם אילו היו מגלים זאת היה זה בלתי נסבל עבורי." טרייסי חשה שהעולם ייגמר אם אחרים יסתייגו ממנה. עבורה זו הייתה קטסטרופה מוחלטת השווה להיות מדורגת כ-90 בסולם החומרה. טרייסי הרגישה שזה יגרום לאסון משפחתי אם תאמר משהו משעמם או אם אחרים ישימו לב אליה ויסתייגו מחרדתה. על פי מחשבתה של טרייסי, יחסיה עם אחותה, יחס האהבה התומך של הוריה, אפילו בריאותו של התינוק היו תלויים כולם בהתנהגותה בסיטואציה החברתית הפתלתלה.

 

אם אכן טרייסי תתייחס לאמונותיה הבלתי מציאותיות, לא יפתיע שהיא עלולה לתפוש יחס של הסתייגות כלפיה כקטסטרופה.

 

בתהליך ההערכה המחודשת של ציפייה זו, טרייסי דיברה שוב עם חברתה, שלא הייתה שותפה לדאגתה המופרזת אודות קבלת אישור מאחרים. היא הרגישה שכל תגובה שלילית תעבור מהר. טרייסי זכרה שסיטואציות אלה היו לא נוחות אולם הן היו זמניות יותר מאשר קבועות. היא גם יכלה לראות שתגובה קיצונית ליחס ההסתייגות כלפיה מציג חשיבה לא נכונה לעומת הערה לא מעניינת או על הוכחה על הזעתה. טרייסי הייתה מסוגלת גם להתמודד עם הרעיון שיהיה זה איום ונורא עם אחרים יסתייגו מפניה: "אני אוכל ללמוד לחיות עם זה" היא אמרה לעצמה. "דעותיהם לא משנות את מי שאני". היא בחנה מחדש את הנחת היסוד שלה לגבי חומרת התוצאות של יחס מסתייג כלפיה ודירגה אותו כ- 50 אחוז בסולם.

 

טרייסי החלה להבין שאינה זוכה לאהדת כל העולם כלפיה. מדוע עליה לצפות בכלל שהיא תהיה יוצאת מן הכלל ושעל כולם לאהוב אותה? האם היא מרגישה יחס חיובי כלפי כל אדם שפגשה בו? כמובן שלא. ישנן דרכים רבות המבחינות בשונותם של אנשים זה מזה; היא נוטה להימשך אל אנשים מסוימים ולהרגיש פחות משיכה כלפי אחרים. הנימוקים לחיבה או לאי-חיבה לעתים קרובות נוגעים אל העבר של האדם, לאסוציאציות אישיות יותר מאשר לתכונות האופי של האדם האחר, להישגיו או להתנהגותו. במילים אחרות, לחבב או לא לחבב, לאשר או להסתייג זו תופעה אישית וסובייקטיבית מאוד. "מדוע זה נחוץ בכלל שכל אחד יחבב אותך?" טרייסי שאלה את עצמה. "ברור שאין לך זמן להתחבר עם כל בני המקום. על כל פנים, למעשה זה בלתי אפשרי לזכות באישורם של מספר אנשים בגלל התכונות השליליות שלהם. אנשים מסוימים הם בלתי רגישים ובלתי אהודים ובדרך כלל הם אינם מקובלים (או שאתם מזכירים להם חבר לחדר בקולג' מלפני עשר שנים, שהיו לכם איתו משברים ביחסים). לא שווה לקלקל את מצב רוחך עם מישהו יזעיף פנים כלפי התנהגותך, בגדיך, חוש ההומור שלך; לעולם אינך יכול לרצות את כולם! כך שאתה יכול באותה מידה להתמקד בריצוי עצמך".

 

לגבי רוב האנשים, יחסים קרובים מספקים יותר מאשר חנופת ההמונים, זה עושה את החיים מלאים יותר ומסופקים. זו פשוט עובדה, אפילו האנשים המקובלים, המבריקים והמדהימים ביותר חווים לעתים יחס של דחייה והסתייגות. בעיות צומחות ועולות כאשר אנשים מעניקים משמעות גדולה מדי וחשיבות לדחיות הבלתי נמנעות שהחיים מזמנים להם. דחייה יכולה להיות דבר מאכזב מאוד. היא יכולה להכאיב מאוד, אולם היא אינה חייבת להרוס אותך. זו באמת אינה קטסטרופה, אלא אם כן אתה עושה אותה לכזו.

 

טרייסי לקחה את כל זה בחשבון והייתה מסוגלת לעצב את ציפיותיה לגבי מה שעשוי לקרות בהטבלת התינוק. היא ביצעה הערכה מחודשת לגבי אמונותיה הבלתי מציאותיות ולגבי הסתייגות בכלל. בנוסף היא פיתחה עמדת התמודדות מועילה זו: "רוב האנשים יקבלו בהבנה אם אומר משהו משעמם או אם אגלה סימני חרדה. אני יכולה להתמודד עם יחס של הסתייגות כלפיי. אין זה נורא עד כדי כך".

 

סיכום

בפרק זה דנו בתפקיד של מחשבות קשות הסתגלות ואמונות בלתי מציאותיות בעלייתה של חרדה חברתית. תיארנו כיצד מישהו עם פוביה חברתית מגזים בסבירותה ובחומרתה של סכנה חברתית וכיצד ציפיות בלתי מדויקות אלה מובילות ליצירת פחד. בנוסף, הראינו כיצד לזהות את החשיבה קשת ההסתגלות וכיצד להחליפה בעמדת התמודדות בריאה יותר. תיארנו שיטה לשינוי אמונותיך וציפיותיך הישנות כדי לעזור לך להשיג נקודת תצפית חדשה. כלים אלה, ביחד עם כישורי נשימה קצבית שלמדת בפרק 5, יעזרו לך ללמוד בפרק הבא כיצד להתמודד עם הפחד מההסתייגות.

 


למות מבושה – סיוע לחרדה חברתית ולפוביה

 

ליצירת קשר

ובדיקת התאמה לקבוצה

* למי שפונה עבור אדם אחר, למי שמקבל תמיכה מביטוח לאומי על רקע נפשי ולבעלי לקות תקשורת (ASD) אנא לחצו כאן לעוד אפשרויות >>