דפי בוקר הם תרגיל שפיתחה ג'וליה קמרון במסגרת ספרה ״דרך האמן״, העוסק בשחרור היצירתיות והתפתחות אישית.
אני מצאתי שהכלי הזה יעיל במיוחד גם לאנשים רגישים מאוד כי הוא בעצם עושה עבודה של שחרור מחשבות ושל עיבוד קוגניטיבי ומאפשר שחרור והקלה משמעותיים. הכתיבה מאפשרת לנו לשחרר עומס, לעבד חוויות ולתת לעצמנו מרחב מכיל ונטול שיפוטיות.
ההנחיה המקורית של קמרון דיי פשוטה : בכל בוקר, סמוך ככל האפשר לזמן הקימה, כותבים שלושה עמודים בכתב יד ובכתיבה חופשית של זרם התודעה. אין צורך לכתוב יפה, מעניין או אפילו הגיוני. פשוט כותבים את מה כל מה שעולה.
למרות שהתרגיל נולד מתוך עולם היצירה, בעיניי הוא יכול להיות כלי משמעותי במיוחד עבור אנשים רגישים מאוד.
כשהמוח לא מפסיק לעבד
אחד המאפיינים המזוהים עם רגישות גבוהה הוא עיבוד עמוק של מידע וחוויות.
אנשים רגישים מאוד קולטים הרבה, מרגישים הרבה ולעיתים ממשיכים לעבד אירועים גם הרבה אחרי שהם הסתיימו. שיחה שהייתה אתמול, משהו שמישהו אמר, תחושה שעלתה בגוף, החלטה שצריך לקבל או מפגש שלא ברור לנו מה הרגשנו בו כל אלה יכולים להמשיך להסתובב בתודעה.
היכולת לעבד לעומק היא גם איכות משמעותית. היא יכולה להיות קשורה להתבוננות, יצירתיות, הבחנה בדקויות והבנה עמוקה של חוויות. אבל כשהמערכת עמוסה, אותה יכולת עלולה להפוך לעומס.
וכאן נכנסים דפי הבוקר.
הם עוזרים לנו להוציא את המחשבות מהראש אל הדף
אני אוהבת לחשוב על דפי הבוקר כעל סוג של אוורור וניקוי של המוח והתודעה.
במקום להמשיך להחזיק את כל המחשבות בתוך הראש, אנחנו פשוט מניחים אותן על הדף, כמו שהן בלי שיפוטיות ובלי סינון.
אני כועסת.
אני עייפה.
למה הוא אמר לי את זה?
אני צריכה לזכור להתקשר.
אני שוב חושבת על מה שקרה אתמול.
אין לי בכלל מה לכתוב.
משעמם לי.
ואז שוב אותה מחשבה.
ושוב.
לא צריך לפתור אותה ולא צריך להגיע למסקנה. פשוט לאפשר לה לעבור מהראש אל הדף.
עצם הכתיבה יכולה ליצור מרווח מסוים בינינו לבין המחשבות שלנו. המחשבה נמצאת שם, כתובה על הנייר, אבל היא כבר לא חייבת למלא את כל המרחב הפנימי שלנו. הכתיבה מאפשרת לנו להתבונן במחשבות וברגשות שלנו ופחות להיות מזוהים איתן. וכשאנחנו במרחב של התבוננות כל החוויה הרגשית שלנו יכולה להשתנות ולהפוך להיות יותר נעימה ומוחזקת.
הדף כמיכל
דרך נוספת שבה אני אוהבת לחשוב על התרגול הזה זה המטאפורה של הדף כמיכל. מי שמכיר את התפיסה שלי לגבי רגישות גבוהה יודע שאני משתמשת המון במושג להיות מיכל לעצמי ולרגישות שלי.
אנשים רגישים זקוקים לחוויה של החזקה ולמרחב שמסוגל לפגוש את המורכבות שלהם מבלי למהר לשנות אותה.
דפי הבוקר הם בעצם המקום בו מותר לנו להיות עצמנו, לחפור, להעמיק, לחזור על אותה מחשבה שוב שוב. והדף איתנו, כל בוקר מחדש, והזמן הזה הוא הזמן שלנו להיות מיכל לעצמנו, לתת לנו מקום על כל החלקים שלנו. ובעיקר בעיקר בלי שיפוטית פשוט לתת לדברים להיות כמו שהם.
שער ללא מודע
אחד הדברים הכי מעניינים שגיליתי דיי בהפתעה אחרי תקופת תרגול של דפי בוקר זה שהדף והכתיבה הופכים להיות השער שלי ללא מודע שלי. שמתי לב שכמעט תמיד אם אני מאפשרת לעצמי לכתוב ללא שיפוטיות איפשהו אחרי הדף השני פתאום נפתח שטף של כתיבה מלאה בתובנות חדשות, מחשבות חדשות, תשובות לשאלות עמוקות וזה כאילו מגיע ממקום אחר, ממקום עמוק יותר, אותנטי יותר מחובר יותר. מצאתי שמרחב דפי הבוקר הופך להיות מקום לריפוי ולגילוי עצמי ובמובן הזה, דפי הבוקר יכולים להפוך לכלי לפגוש את עצמנו ולגלות את עצמנו בדרך קצת אחרת.
אז איך מתרגלים דפי בוקר?
ההוראות פשוטות:
בכל בוקר כותבים שלושה עמודים בכתב יד.
נותנים לעט לנוע ומנסים לצמצם ככל האפשר עריכה או צנזורה.
לא צריך לכתוב משהו חכם.
לא צריך להגיע לתובנות.
לא צריך להיות יצירתיים.
אפשר לתת מקום לחזרתיות, לשעמום, למחשבות הקטנות והיומיומיות, לכעס על האדם שפגע בנו ולדבר שאנחנו כבר שבועיים חושבים עליו.
ואם אותה מחשבה רוצה להיכתב עשר פעמים אפשר לכתוב אותה עשר פעמים.
המטרה מבחינתי אינה לייצר טקסט. המטרה היא לעבד ולתת לדברים להיות.
להניח על הדף חלק ממה שהמיינד מחזיק, כדי שלא נצטרך להחזיק את הכל בתוכנו.
זה אולי נשמע מלחיץ או מפחיד בהתחלה אבל זו ממש מיומנות וכשלומדים להשתמש בה היא הופכת להיות כלי מדהים ומשמעותי שטומן בחובו כל כך הרבה.
אז אני מזמינה אתכם להתחיל אפילו מפעם בשבוע, לשים שעון מעורר חצי שעה קודם, להכין קפה או תה לתפוס פינה שקטה בבית ופשוט להתחיל לכתוב, לתת ליד לזרום, לתת לעצמכם מקום ולראות מה קורה.
כותבת המאמר: נועם באומגרטן עו"ס קלינית, מטפלת רגשית בגישות מבוססות מיינדפולנס, ACT ,EMDR ויוגה רגישה לטראומה, מדריכת הורים ומטפלת קבוצתית. מרכזת תחום רגישות גבוהה ב״מים שקטים״.
רשימת מקורות-
קמרון, ג׳. (1997). דרך האמן: נתיב רוחני ליצירה. תרגום: רוני שר. הוצאת פראג
