- לעשות תכנית חיסכון.
- לקבוע שיחה עם שולה (וכל מטפל אחר שלא נעים לפנות אליו כי נחוש סבל וזו תהיה פאדיחה, הפיזיותרפיסטית, השיננית, המניקוריסטית להוצאת ציפורן חודרנית).
- לדבר עם ההורים את השיחה השבועית שמועדה נדחה כבר שבועיים
- להודיע במשרד על מסיבת יום ההולדת שלי ולברר מי מתכוון להגיע.
- לדבר עם הגננת שהילדה חוזרת עם סימני נשיכות, ושתטפל בזה.
- לברר באיגוד המקצועי על הלוואה ותנאי החזר נוחים.
- לבקש מהפקיד בבנק הלוואה טובה יותר מזאת שיציעו לי דרך האיגוד.
- להגדיל מסגרת אשראי בבנק.
- לבטל הוראת קבע על הוצאה שמזמן לא ניצלתי
- להקפיא המנוי למועדון הספורט אליו לא הלכתי מזה חודשים.
- לבקש העלאה במשכורת
- לברר מתי אקבל אחזקת רכב או רכב מהעבודה
- לדבר עם הבוס על הכיסא המשרדי, המזגן, המחשב הלא תקינים, מסך המחשב הקטן מידיי
- לבקש מהבוס שיפסיק להעיר לי בפני כל עובדי המשרד שאני יוצא כל הזמן להפסקות סיגריה.
תמיד יש לי פתקים, פתקים על המקרר, פתקים ביומן, תזכורות ביומן וכו.
הפתקים מזכירים לי משימות שהגיע הזמן מזמן לעשות אותן.
חלק מן הפתקים מצהיבים. חלקם נאבדים.
חלק מן הפתקים הישנים נאגרים לפתק חדש המאגד ואוגר משימות שלא בוצעו.
הפתקים הנכתבים ונתלים נותנים לי הרגשה של עשייה, הנה בעוד רגע אראה את המשימה ואבצע אותה – כה פשוט!
פשוט ולעניין!
הפתק מזכיר לבצע, ואם זה יהיה תלוי – זה יקרה – אז זהו שלא!
פתק תלוי על המקרר,משמעותו דחיית גזר הדין – כמו אסיר הנידון לגזר דין מוות, המחכה לחנינה רגע לפני שייתלה, ותמיד ברגע האחרון מושגת עוד דחייה.
בשנייה שמושגת עוד דחייה נשמעת אנחת רווחה.
הרי זו מהות הפתק – להראות לי שאני רציני במערכת היחסים ביני ובין המשימה, הנה רשמתי המשימה לפניי: זה כל כך פשוט להתקשר לסוכן ביטוח ולמסור לו שאין לי צורך בביטוח סיעודי בגיל 19.
כל כך פשוט להתנתק מהכבלים, הלוויין, חברת הסלולר בשל מחיריהם השערורייתיים, לבטל את המנוי לירחון שמגיע באיחור של חודש, לעשות בדיקות דם, צואה, לגשת לרופא שיניים, לעשות סקר שוק, לנזוף בשותף לעבודה הסמינריונית ולהגיד לו שהוא חוצפן ושכבר יעשה את חלקו בעבודה, לבקש דחייה מהמרצה חמוצת המשקפיים, לעשות שיווק לפרויקטים שלי, להחזיר ספר שלא אקרא, להשיב חולצה שלא אלבש לחנות, כל כך פשוט לקחת הפתק, לקרוא, לבצע, פשוט!
פשוט כמו לייצר פצצת אטום!
אם זה היה פשוט לא היו פתקים, אילו לא היו מצהיבים, הפתקים לא היו ממוחזרים לפתקים גדולים המאגדים משימות.
אולי לא היו פתקים בכלל!
יום אחד אחרי חצי שנה פניתי לגיבורת אחד הפתקים ודיברתי איתה לגבי מה שהייתי אמור לדבר אתה חצי שנה קודם לכן.
היא ענתה לי שהייתה מאוד שמחה להצעתי אבל, חבל כי זה כבר לא רלוונטי, וחבל שלא פניתי לפני חצי שנה.
התשובה "לא רלוונטי" נשמעה באוזניי הרבה פעמים כשסוף סוף אני מבצע את הפתק פעמים רבות זה כבר מאוחר מידיי!
אני פשוט מחמיץ הזדמנויות סדרתי.
ביישן עלול להיראות כעצלן, כמישהו שאיננו מחויב למשימה, לא אחראי, לא מסור, "מחפף", לא רציני, לא אכפתי, אדיש, לא מעורב, מגוחך.
למעשה אף תכונה מאילו אינה מאפיינת את הביישן. המשימה חשובה לו, היא מעסיקה אותו.
הוא הוגה בה פעמים רבות, היא מטרידה אותו ומדירה שקט, שלווה, ואולי שינה.
הוא הופך והופך בה אך מתקשה להוציאה לפועל. הביצוע דורש אסרטיביות: דיבור עם גורמי סמכות, התעמתות, קונפליקט, אי ריצוי הצד השני, עמידה על שלו וכו, כל משימה הדורשת זו נראית כחריפה וקשה מרעותה.
ביצוע המשימה כרוך בסבל, אי ביצוע המשימה נתפס כסבל מתון, סבל שאפשר לעמוד בו, הביישן יודע שיצטרך לבצע מתי שהוא את המשימה.
הוא רק דוחה את הקץ, לאו מתוך כוונה שלא לבצעה. הפתקים מייצגים את כל הקשיים כמו כוחות אויב בריבוי גזרות ומיעוט משאבים ומולן עומד גנרל ללא צבא, ללא לוחמים כשירים,עומד חסר אונים.
סיפור התמודדות
כל אדם שמגיע אליי לאימון או לטיפול ידע ויודע שקיימת משימת בית. זה כמו שיעורי בית אבל בניגוד לשיעורי בית של בית ספר זו מטלה שהיא תוצר עליו עבדנו בפגישה ובהסכמה מקבל על עצמו בן שיחי את המשימה.
אני מזמין את בני שיחי להתווכח ולחשוב אם המשימה מתאימה כדי למנוע מצבים שתהיה דחייה של המפגש כי לא נעים להגיע בלי משימת הבית.
משימת הבית יכולה להיות ביצוע של משימה שנדחתה עד כה או לחשוב בראש ולכתוב על הנושאים עליהם דיברנו.
לעיתים קרובות המשימות הן כיפיות כי הן נעשות ומקבלות משוב ממני, והמשוב נותן חוויה של הצלחה, של התקדמות ולא של ביקורת.
לגבי נושא הדחיות אנחנו עובדים ומנתחים את המחשבות שגורמות את הדחיות, מבררים מדוע נדרשה עד כה הדחייה, מנתחים את המחשבה: אני צריך זמן,הייתי צריך זמן, זמן כדי להתכונן ולהיות בשל, לעשות את זה ברגע הנכון כשצד שני בראש בעצם יודע שאף פעם זה לא הזמן, שתמיד אינך בשל עדיין, שבעצם הדחייה נועדה לקבור את הבעיה ולשכוח ממנה. רק שבעצם הדחייה לא גורמת לשכחה, למעשה יש לחץ מאי ביצוע המשימה ופחד מתוצאות הדחיינות המוגזמת.
עידוד לצד דחיפה מצדי הם הצעדים הננקטים זה לצד זה כדי לחלץ את מטופלים שלי מדפוסי התקיעות והדחיינות.
טיפ טיפונת – דרכים להצליח:
- אם הנטייה היא לרשום פתק ולדחות הרי זה בדיוק הדפוס שיש לשנותו.
- קבעו את dead line (המועד האחרון) להיום.
- הבטיחו לעצמכם שלאחר ביצוע המשימה תרגישו הרבה יותר טוב.
- הרי תעיינו בפתק ותתייסרו שלא ביצעתם את המשימה, וכתוצאה תריצו " סרטים" על הסבל כשתעמדו מול המשימה.
- "צ'פרו" את עצמכם על ביצוע המשימה – שוקולד, הרימו כוסית לחייכם, שתפו אודות הביצוע.
- הצעה לסדר: אם לרשום פתק משמעו לא לשכוח מהעניין אבל כן לשכוח מהביצוע, אולי כדאי שלא תרשמו פתק, ומכאן הגבירו הצורך לעשות המשימה המלחיצה כאן ועכשיו,אחרת זו תישכח.
