הייתי נער בן 14, 15, 16, 17, כמעט בן 18 ולא צימח שיער על גופי וזיפים על לחיי.
התביישתי בתקופה שהדימוי הגברי היה להיות שעיר, ואפילו להיות בעל זקן או זיפי זקן.
חבריי בתנועת הנוער היו צוחקים לי ועם הזמן התחילו להתארך בגדיי בטיולי התנועה, ובאופן קבוע הלכתי עם שרוולים ארוכים, מכנסיים ארוכים, ותלתלים המכסים פנים.
במקורות מים הייתי בוחר נקודה מרוחקת ומוסתרת ומקווה שהמים יהיו מעופשים דיים ולא שקופים כדי להסתיר גופי.
הייתי יוצא בחשאי, ולא נחשף לשמש, בוודאי לא מרגיש חופש עם גופי.
דימוי הגוף השלילי ליווה אותי גם בשיעורי הספורט, שנאתי שיעורי ספורט ואת הצורך ללכת במסדרונות ארוכים שאינם נגמרים, חשוף כל כך.
צפיתי בסרטים עם שחקנים יפי תואר: פול ניומן, רוברט רדפורד, קלארק גייבל, עומאר שריף והרגשתי ברווזון מכוער, כן האגדה הזאת דיברה אליי, אבל לא ראיתי את הסוף הטוב, למרות שבנות מידי פעם אמרו שאני "חתיך" אבל המילים שלהן נשרו לידי, כמו אינן קשורות אליי, הרי אני ברווזון מכוער.
סיפור של התמודדות
דימוי הגוף השלילי מתגבר בגיל ההתבגרות עם הופעת האקנה אצל המתבגרים, מבוכה הקשורה בצמיחת או אי צמיחת החזה, אי נוחות הקשורה בגוף המשתנה, האופנה המוכתבת, שיעור יתר אצל בנות או אי צמיחת השיער אצל בנים ועוד. ביישנים מגבירים לעצמם את תגובות הסביבה או מה שהם מפרשים כתגובות הסביבה כלפי גופם והופעתם.
כשהגיעה אליי לראשונה היא הייתה נערה בת 14, עם דימוי גוף של נערה מכוערת המתלבשת מזעזע ועם אוזניים בולטות.
בהיסטוריה שלה כבר היה חרם אמיתי של שנה בו כיתה שלמה לא דיברה איתה.
אני מטפל במהלך השנים באנשים שנפשם הצטלקה, ונפגע מאוד ביטחונם העצמי בשל חרם של בני כיתה, שלא עזר דבר מלבד להעביר את הילד המוחרם בית ספר, ולהתחיל דף חדש.
אותה נערה הייתה נוהגת לכסות פניה במשקפיים גדולים מידיי ותלתליה הסתירו את אוזניה אותם דמיינה כאוזני דמבו גדולות ובולטות .
כל עמידת גופה הייתה כמו אומרת: אל תביט בי בבקשה!
אחרי 10 שיחות היא מצאה את העוז, ולפתע כרכה את שיערה בגומיית שיער, תוך כדי שיחה.
המשכנו בשיחה, והיא הרגישה לראשונה שהשמיים אינם נופלים, שלא צחקתי לה, לא לעגתי, לא נדהמתי, לא עצרתי.
אז שאלתי אותה מה היא חושבת שאני חושב עליה.
היא התבלבלה אבל בעקבות האווירה הבטוחה מצאה עצמה מדברת בצורה מתונה ולא שלילית על עצמה.
"אני חושבת שאתה חושב שאני לא מכוערת, שיש לי פנים חמודות ושאני בסדר."
הנהנתי בחיוך אליה תוך שאני מאשר בעיניי.
מאז המשיכה לבוא לשיחות בקליניקה בשיער אסוף והתחילה לשים לב לאופנה העכשווית על פני אופנה של ארץ מוצאה שנראתה כל כך לא מותאמת "וזקנה" עליה.
היא הפסיקה להתגנב לבית הספר ולכיתה והתחילה להתחבר לבני כיתתה.
טיפ טיפונת – דרכים להצליח:
- מצאו מי שיהלל אתכם וגופכם, למדו להאמין ולשמוע שוב ושוב מסרים חיוביים על גופכם.
- הבינו כי הסתרת הגוף והפנים אינה מועילה ומותירה את ההתמודדות במקום הנמנע,המפוחד, הירא, הלא בטוח.
- הסיפור של הברווזון המכוער ההופך להיות ברבור יפהפה הוא אמיתי. כאשר נרשה לעצמנו להרגיש כך מבפנים, להיחשף, לחוש בנוח יותר עם הגוף, זה יתחולל.
- להיות יפה משמעו להרגיש יפה, להתלבש יפה, לאהוב את הגוף. אפשר ללמוד זאת על ידי כך שתעמדו מול המראה ותאשרו מה אתם כן אוהבים בגוף.
- שאלו אחרים מה הם אוהבים בגופכם.
- טפחו את הגוף, שימו לב כי כל קוסמטיקאית, מעצב שיער, מסירת שיער, ואחרים ישמחו לקחת חלק בפרויקט של טיפוח גופכם ואף פעם לא יעליבו אתכם, יתכן שתמצאו שאתם העלבתם, הזנחתם ולעגתם לגופכם יותר מכל אדם אחר.
- למדו לאהוב את גופכם, זו הרגשה נפלאה, הגוף שייך לנפש, לא מנותק ממנו,על כן דאגה לו היא כמו דאגה לנפש.
הרואה ואינו נראה – מדריך מעשי להתמודדות עם ביישנות
קבוצות טיפול – להתמודד עם חרדה חברתית ביחד
