זה לקח לי בערך 15 שנים של זוגיות וחיים יחד עד שהייתי מסוגל לנגוע בעצמי לשם גירוי בנוכחות בת זוגי כשעשינו אהבה.
הבושה, המבוכה, ההימנעות מלעשות כן קודם לכן היו פשוט גדולות מידיי.
ביישנים יתנסו בגיל מאוחר יותר בזוגיות, במגע מיני וביחסי מין.
לביישן מבנה חשיבה מיוחד. בעוד יש כאילו העסוקים בעצמם, מרוכזים בעצמם הרי הביישן עסוק מאוד באחר: מה האחר חושב או יחשוב עליו, איך מרגיש האחר ביחס אליו וכו.
ביישן יכול לשאול את עצמו כל כך הרבה שאלות אותן לא ישאל בקול רם כי הוא מתבייש אם נשוא אהבתו אוהבת אותו, מחבבת אותו, חושקת בו, שמה עליו, מעוניינת בו, משתעממת במחיצתו, נרתעת ממנו ועוד.
השאלות האילו "נטחנות" במוחו שוב ושוב ובינתיים הזדמנויות חומקות, כמה זמן תמתין מישהי לבחור הביישן עד שיזמין אותה לצאת?
הזמן חולף, הזדמנויות חומקות, עוברות והביישן ממשיך לייסר עצמו: רצתה אותי, לא רצתה אותי, יכולתי לנסות והייתי שפן או חבל על הזמן, לא היה יוצא מזה כלום, רק מבוכה ופאדיחה כי מה פתאום שהיא תחשוק בי בכלל מה יש למצוא בי, מוחצ'קן, מלא מידיי, קרח מידיי, ממושקף, שעיר, רזה מידיי, נמוך מידיי, חסר ביטחון מידיי, שקט מידיי.
המחשבות האלו מציפות כמו צוללת השוקעת עקב דליפת מים פנימה. כל מחשבה שלילית גורמת לעוד שקיעה ועוד שקיעה.
אם הייתה התנסות בחיזור או במגע מיני,הדלתות יהיו פתוחות להתנסויות נוספות,אך לרוב מספר ההתנסויות כל כך מצומצמות וכמובן שחלקן שליליות: הצד השני לא היה מעוניין, או קר מידיי או לא זורם או קפוא מידיי והביישן חורט בזכרונו על בסיס ניסיון קטן מידיי שזה לא עובד ולא יצלח או יהיה קשה מידיי.
ומה בינתיים עד שיצליח הביישן הצעיר או הבוגר או המבוגר?
בינתיים התסכול רב, הלחץ רב להיות כמו כולם יוצר מעמסה ומצוקה רבה, והתשוקה? התשוקה לא נעלמת.
היא כמו אצל כל בני גילו חיה כמו דופק שלעולם לא מפסיק בתקתוקו הקבוע המתגבר בלחץ או בהתרגשות.
אז בינתיים עשוי וקרוב לוודאי יהיה הביישן יהיה עסוק במגע עצמי מנחם, קרי באוננות.
הביישן יתחיל כמו רובם באוננות ואולם עבור האחרים פעילות זו מקדימה את המגע המיני עם שותפ/ה ליחסי מין ואולם כיוון שהוא הביישן ממילא צפוי להיכנס לזוגיות וליחסי מין בשלב מאוחר יותר,הרי יש לו התנסות חיובית לא מלחיצה, להיפך המפוררת את הלחץ והמצוקה בעוד זוגיות או יחסי מין אמיתיים עלולים להיות חוויה מלחיצה.
כאמור יחסי מין אינם סובלים לחץ.
לחץ פוגע בהם או "מחסל" אותם"!
בשל הלחץ צפויה להיות בעייה בעוררות קרי לא תהיה זקפה מלאה אצלו, או יובש אצלה, או שהלחץ יכול לגרום לו לשפיכה מוקדמת כמו אצל רוב הצעירים חסרי ניסיון רב ביחסי מין, או שפיכה מאוחרת אצלו וקושי להשתחרר אצלה כתנאי להנאה ביחסי המין.
מכל זאת יוצא שאוננות היא פעולה פשוטה מספקת במובן הטכני של סיפוק מיני, בעוד שיחסי מין עלולים להיות "פרויקט", "כאב ראש", "מלחיצים ", לא מספקים.
כיוון שביישנים יתנסו באוננות המשביעה מבחינת סיפוק מיני הרי שהם כאילו שבעים ואינם זקוקים ליחסי מין מלאים.
למעשה גם כאשר הם כבר מקיימים יחסי מין אמיתיים מלאים יתכן שימשיכו או יעדיפו אוננות.
יתכן שהביישן מתבייש בבורותו המינית ואכן כך יחשוב פעמים רבות שזהו צורך חייתי אנוכי מצידו והרי הביישן עסוק בצרכי הצד השני במחשבות על מה שהוא חושב שחושב הצד השני, הביישן יכול לחשוב שהשותפה המינית שלו חושבת שהוא חרמן מידיי, גס מידיי, מכאיב מידיי, מלחיץ מידיי, עסוק בעצמו ולא רגיש לצד השני.
הביישן עלול ואכן יהיה עסוק בחשיבת יתר האם היה "טוב" במיטה, מספק, עדין כנדרש, רכרוכי מידיי.
כל מחשבה כזו מסרבלת, מעכבת זרימה טבעית כמו הצטברות סחף בדרכו של הנהר עד עצירת זרימתו הטבעית ושינוי נתיבו.
הביישן עסוק במחשבות לפני יחסי המין: אני רוצה, האם גם היא רוצה, האם זהו צורך אנוכי, איך לבקש כשהניסיון של הביישן הוא שהמילים שלו מסתבכות בעצמן כמו רקדן חובבן שישכל רגליו ויפול בצורה מגושמת. הביישן מתקשה לשאול או ליזום.
ונגיד צלח שלב זה הרי תוך כדי יחסי המין יש לחצים רבים, הוא או לא חשים בנוח עם גופם, הצד השני אולי ירצה לקיים יחסי מין באור, הביישן רוצה בחושך, להיות בלתי נראה.
הביישן עסוק " בניהול" יחסי המין שלו, להיות בהם אבל גם בצד השני, אם הוא כבול במחשבה וכנראה שכן ששני הצדדים צריכים תמיד להיות מסופקים הרי הוא כמו מוביל שיירת מכוניות לטיול כלשהו ובכל פינת רחוב עוצר רכבו, יורד מן המכונית לוודא שכולם בסדר, ולאן ממשיכים, עונה על שאלותיהם וממשיך בתנועתו המסורבלת והאיטית להפליא, אוף, איזה מסע מתיש שהיה אמור להיות טיול קטן וכיפי בסוף השבוע.
הביישן עסוק לא לגנוח חזק מידיי או לא לגנוח כלל או לא להגיד מה עושה לו נעים, ומחשב איך הדיבור שלו בזמן יחסי המין.
כל זה מתיש מאוד וממילא הערכתו העצמית הנמוכה מנבאת שזה יהיה או היה כושל.
אז מה מנחם, פשוט, קל לתפעול, פורק לחץ, נטול מחשבות על הצד השני, ומספק מבחינה מינית? כמובן ללא הנוכחות של השותף, אוננות, היא פשוטה, לא תבענית, לא מלחיצה.
נראה שביישנים רבים מתוך ניסיון של שנים באוננות עד כניסתם המאוחרת לזוגיות וגם אחרי זה,עלולים למצוא שאוננות היא הפתרון הנוח.
הבעייה היא שזה עלול לפעמים לבוא על חשבון יחסים עם השותף המיני, החברה, האישה, הבעל.
יתכן שעד שייכנסו לחיי מין סדירים כבר פיתחו התמכרות לאוננות, זאת אומרת זו הדרך היחידה או העיקרית לסיפוק וקשה לנסות משהו אחר, בעיקר ביישן שממילא לא ניחן באופן טבעי בפתיחות או גמישות, להיפך מחשבתו "כבדה" מסורבלת, שלילית.
יחסי מין מלאים אמורים לספק גם את הצורך הנפשי וגם הגופני. אוננות בעיקר תספק את הצורך הגופני והצורך הנפשי יישאר עקר ולא מסופק, אז מה עלול לעשות הביישן?
הביישן עלול להגביר את תדירות האוננות שלו.
כאשר ייכנס לחיי מין סדירים הוא עלול למצוא שהתדירות אינה מספקת.
מה הפתרון האפשרי?
כמובן חזרה לאוננות, באופן אינטנסיבי וכאשר יקיים יחסי מין בקשר הזוגי יחוש בושה, מבוכה ולחץ שהוא אינו מעורר או זורם בקלילות דבר העלול להכביד על יחסי המין המלאים ועלול לתקוע אותם, קרי הוא עלול לחשוב שיחסי מין מלאים מלחיצים מידיי, מסובכים מידיי בעוד אוננות היא פעולה פשוטה, לוקחת פחות זמן, פחות מייסרת במחשבות.
הביישן עלול לצרוך סרטי פורנו בכל ערוץ אפשרי: טלוויזיה, כבלים או לווין, מחשב, סלולר ועוד. בעיה נוספת שעלולה להיות היא שהוא כמו נרקומן המעלה כמות הצריכה, התדירות ועובר לסוג סם מסוכן וממכר יותר כך הביישן עלול לחפש תמונות של בחורות מעורטלות קמעה בהתחלה, לגלוש לסרטים אירוטיים בהמשך, לגלוש לסרטי פורנו ובהמשך לנוע כמו הנרקומן המשוטט בסמטאות אפלות הביישן עלול לשוטט בין סרטי פורנו קשה, ביזארי, אלים וכו.
הצרה היא שכדי לחזור לחשיפה לתכנים נורמטיביים הוא יצטרך לעבור גמילה, קרי להפחית או להכחיד צפייה אובססיבית זו לתכנים רכים הרבה יותר.
הבעיה תהיה בהתחלה שזה ייראה כמו לסובל מהשמנת יתר שרגיל לשתות קוקה קולה, טורף סטיקים, פסטות בשמנת, יורד על מגשי פיצות ואז יביאו בפניו מים וסלט ירקות עם מיץ לימון וכפית זעירה של שמן זית- זה ייראה לא מפתה, לא כיפי ולא רצוי,והפיתויים יישארו בעינם.
האוננות נתפסת כפעולה שמעוררת בושה בפני עצמה, בשל המחשבה שמבוגרים לא אמורים לאונן, מבוגרים אמורים להתנסות ביחסי מין מלאים עם בני זוג ושותפים למין, הביישן יחשוב שהוא ילדותי, חסר ערך, מאונן כפייתי, חולה או סוטה…
כל המחשבות הללו מגבירות את הלחץ, הלחץ בראש, הלחץ בגוף. הביישן ממעט לשתף כי הוא מתבייש וסביב הצורך האינטנסיבי או האובססיבי בכלל לא ישתף,ועל כן מה שנותר לו לעשות הוא לפרוק את הלחץ הזה שוב – באוננות!
הוא מאונן אחרי שהוא מוודא שהיא לא בבית, בשעות בהן אין סיכון להיתפס, עוררותו לוחצת, הוא נע במהירות, מכין עצמו, גולש בסרט פורנו, מתחיל לנגוע בעצמו, והופ דלת חדר העבודה שלו נפתחת והיא אשתו שמחה שהקדימה אך רואה שגם הוא שמח אך מסיבה אחרת…
היא טורקת את הדלת בכעס או במבוכה. היא שותקת.
הוא נאלם דום. מה עושים עכשיו. שקט, הראש קודח. המחשבה הראשונה היא שאינו יכול לשתף כי אוננות זו מחלה, זו התמכרות ותמיד הנטייה הראשונית היא להכחיש, והיא ממשיכה לשתוק.
יתכן שלא ידבר קרי ייתן לעניינים לשקוע ולהישכח.
ייתכן שיהיה עסוק בריצוי בת הזוג או יבטיח שזה לא יקרה שוב.
ייתכן שאת בושתו, ביישנותו ומבוכתו יהפוך לכעס, תסכול וחימה וישתלח בה על עניינים אחרים שאינה מכבדת אותו שאינה מעריכה אותו, שהיא מקטינה אותו, שהוא לחוץ בעבודה שהיא לא קשובה לו.
יתכן שיעלה מדרגה נוספת בכעסו ויגיד שיחסי המין אינם מספקים, לשם כך הוא צריך מאוד לכעוס ומאוד לרצות להסיר עניינים מעל ליבו.
אוננות אינה מחלה, כמו שיחסי מין אינם מחלה או סטייה, למעשה אנשים רבים מאוננים עם או בלי חיי מין אמיתיים.
אם זו אינה מחלה עבור שני בני הזוג ואם האוננות שלו עם עצמו או שלה עם עצמה לא פוגעת ביחסי המין האמיתיים קרי הוא מגיע מעורר דיו ליחסי המין ובהזדמנויות אחרות יאונן לבדו וזה יהיה בסדר לשני בני הזוג,הרי ירדה מצוקה קשה מן הביישן המרגיש צורך לעיתים לאוננות הפשוטה עם עצמו.
אם יחוש שבת הזוג לא נבהלת, לא נגעלת, לא כועסת, לא לוקחת את האוננות כעניין אישי נגדה הרי הוא יוכל להתפייס עם עצמו ולהפסיק לחשוב שזו מחלה קשה ונוראית לסוטים דוחים.
אם יחוש ביטחון עם בת הזוג אך בעיקר עם עצמו, אחרי שיחלים מן המחשבה שאוננות היא מחלה או סטייה הרי יוכל בהמשך להוסיף את האוננות לעצמו,או יעודד אותה למגע עצמי תוך כדי יחסי המין שלהם כשלב וכנדבך באקט המשותף.
לשם כך חשוב שירגיש בנוח עם עצמו, שיקבל את עצמו כאדם עם צרכים בריאים, בריא בנפשו, בטוח בגופו בלי קשר למשקל או כל נתון אחר ובטוח שהצד השני יקבל את פעולת האוננות בנוכחותו כמתנה בה המאונן מלמד איך הוא אוהב שייגעו בו, עוצמה, אינטנסיביות וכו.
המתנה האמיתית היא שהביישן בעצם משתף בסוד, סוד אותו התבייש לחשוף וזו מתנה אמיתית כי משמעות הדבר שהביישן סוף כך סוף מרגיש בנוח, פתוח ונינוח וכבר לא קפוא ושוקל מילים ופעולותיו בסרבול אינסופי לעצמו ולסביבתו.
אכן זו תהיה מתנה אם הביישן יחוש בנוח עם גופו עם צרכיו, מרוכז בסיפוק עצמו, הוא שתמיד עסוק בריצוי הצד השני יהיה סוף כך סוף אנוכי לפעמים כיפי, קליל – אכן מתנה אמיתית!
אם ילמד אותה לאונן לו, הרי זה כמו רסיטל קטן שהופך לתזמורת סימפונית שלמה ומושלמת!
—
כתב: גילי רוזן כץ ( M.S.W ) – מטפל התנהגותי קוגניטיבי בעל ניסיון עשיר בטיפול בצעירים, בני נוער ובמבוגרים, כמו גם בהדרכת הורים. מנחה סדנאות לשליטה עצמית, מנחה צוותים חינוכיים וטיפוליים, מנחה ומלווה מפקדים בצה"ל .
הרואה ואינו נראה – מדריך מעשי להתמודדות עם ביישנות
קבוצות טיפול – להתמודד עם חרדה חברתית ביחד
