כמנהל יחידה הייתי יושב בישיבות רבות משתתפים וארגונים. לפעמים הנושא היה קשור לעבודה, או לפרויקט ולפעמים הנושא העיקרי שעבר כחוט השני בישיבות היה מי יקבע את הטון, מי יהיה דומיננטי, מי ישתיק את מי, מי ידרוך על אחר החלוש הנראה כנוע.
בישיבות אילו הרגשתי שאינני רוצה להיות שם, שזה כמו כדור שצריך לבלוע, לבלוע מהר, להמתין שזה ייגמר.
הייתי רואה אנשי מקצוע נפלאים שלא עמד כוחם להיות דומיננטיים בעוד אנשי מקצוע אחרים לא טובים יותר, אולי אפילו פחות טובים, אבל נוכחותם הייתה זועמת, משתלחת, נועצת שיניים באחרים, לפעמים סתם כמשחק, כמו כשלהקת לווייתנים קטלנים מתמסרים ומשתעשעים בכלב ים עד שינעצו שיניים בו, לעיתים הרעב הוא שהפעיל אותם, לעיתים סתם יצר המשחק.
הייתי רואה את נעיצות השיניים מתחת לחיוכים או לצעקות לכאורה כי ה"נושא" זעק להם. אפס, הרצון להתקבע כנושא הטון הוא שהפעיל אותם בעוד אחרים חסרי יכולת או צורך להיות דומיננטיים שתקו או דיברו רפות או המתינו לתורם.
ליבי נחמץ וניסיתי לגונן על מקצתם, או לבקש מהחצופים הקולניים לא לצעוק, אך אילו ידעו ועדיין יודעים להיות צדקנים, והם חוזרים להתנהגותם האגרסיבית בעיקר לאחר הצועק, הרי לא ירצו להיות כבש בין זאבים.
הרגשתי איך בזבזתי זמני במקום שלא היה המקום שלי.
מקום עבודה הוא ארגון היררכי. ביישנים ואנשים מופנמים עלולים למצוא את מקום העבודה כשדה לחימה, כמקום של מאבקי אינטרסים, מקום לא שקט בעליל אלא אם הושג איזון מבורך.
ביישן יכול לעשות עבודתו נאמנה במסירות אבל לחץ, רעש חיצוני ורעשים פנימיים יכולים לפגוע בפריון העבודה שלו.
אם עבור המוחצנים פינת הקפה או פינת העישון היא מקום רגוע, מקום לברוח אליו,הרי עבור מופנמים וביישנים מקומות אילו עלולים להיות לא נעימים, לא מרגיעים לא מזמינים.
עובדים אחרים עלולים לפרש התנהגותם כשחצנית, סנובית מתנשאת, קרה, הם עלולים לא להבין מדוע הביישן מעדיף לשבת לאכול ארוחתו לבד בעוד כולם מתקינים סלט וארוחה משותפת בעבודה.
סיפור של התמודדות
גדי( שם בדוי) הוא איש מקצוע נפלא. הוא רצה להתקדם ואכן קיבל קידום אבל עכשיו כשהוא מנהל הוא רוצה לצאת לפנסיה.
קשה לו להעיר לעובדים, קשה לו בישיבות פורום מוביל עם ההמולה, הצעקות, מאבקי הכוח.
המנכ"לית זיהתה את מצוקתו ושאלה איך הוא מסתדר והוא שיתף אותה שקשה לו ובא לו לפרוש.
בשיחות איתי הוא ניתח את קשייו, עבדנו על טכניקות הרפיה ודמיון מודרך.
הוא מצא את האושר בריצות הארוכות שהפכו מתחביב לעיסוק מאוד מרכזי בחייו, ומשם שאב אנרגיות, בטחון, מוטיבציה ועוד.
הוא אמר שבריצות הארוכות, לבד, דמיונו פתר בעיות מהעבודה ומתחומים אחרים, לפעמים שאב עידוד בריצות עם חבר שכמוהו גם הוא מופנם ומתקשה בסיטואציות של כוחניות.
ניתחנו בשיחות המשותפות את המקומות בהם הוא מצליח, למשל גבי זיהה שהוא מצליח בשיחות אחד על אחד עם עובדיו, שם הוא טוב כי הוא קשוב, תומך, מאפשר . בכלל היתרון של גבי שאין בו כוחניות והוא צוין לשבח על היותו מאפשר ומקדם עובדים, דבר שחיזק את הערכת גבי בעיני עצמו שאינו מנהל כה גרוע כמו שחשב.
טיפ טיפונת – דרכים להצליח
- ביישנים ומופנמים עובדים מצוין ואולם הם זקוקים לאווירה טובה, ובעיקר לחוויה נטולת לחץ או מופחתת לחץ.
- יצירת מרחב בטוח בעבודה היא משהו שביישנים יכולים לעשות, כמו למשל חדר בעבודה בו יהיו חפצים, תמונות ואביזרים אישיים שיעניקו הרגשה של רוגע ושלווה כמו תמונות מטיולים שעשו, כרזות מעודדות עם מסרים נכונים, צילומים של חוויות מרגשות, מפזר ריח נעים, צילומים או ציורים של ילדיהם או של אחיינים ועוד.
- ביישנים ומופנמים שיצליחו לשתף ולו אחד במשרד על הצורך לקחת את הזמן עד הצטרפותם לחברותא או להכנת ארוחה או אירוע חגיגי במשרד, יסייעו לעצמם להיות מובנים יותר ומכאן מוכלים יותר בקבלה ובאמפטיה.
- מנהל יכול להיות מופנם או ביישן, למעשה קיימים והיו מנהיגים כאילו. הם עושים ויעשו עבודה מצוינת ויתכן שיהיו כריזמטיים או עדינים ואולם הם זקוקים לתקופת התאוששות אחרי יציאה למרחב הציבורי, כמו ספורטאי אחרי אימון אינטנסיבי.
- טוב יעשו ביישנים ומופנמים אם לא ישפטו את עצמם בביקורת עצמית מוגזמת ואם ימצאו ובטוח יימצאו ביישנים ומופנמים נוספים עימם הם עשויים לחוש בנוח.
- ישיבה בחברותא היא מנוחה מהעבודה, בעוד העבודה האמיתית מתבצעת לפחות בחלקים ממנה באופן פרטני, ושם עשוי הביישן למצוא עצמו זורם בקלות.
הרואה ואינו נראה – מדריך מעשי להתמודדות עם ביישנות
קבוצות טיפול – להתמודד עם חרדה חברתית ביחד
