שנים נהגתי לאכול בימים ארוכים של משרד בחוץ במסעדה או במזללה מהירה.
היו לי מספר מניעים לכך: התקשיתי לאכול לפני ובנוכחות אנשים באותו המשרד. אותה בושה לאכול בפה מלא, לתת ביס, לאכול בידיים בנוכחות אחרים.
מניע נוסף היה הצורך לנקות את הראש מן ההמולה האנושית סביבי ולהיות לבד, ללא אנשים!
כשהייתי בן 22 אכלתי ארוחת צהריים אחת עם חברתי דאז ואימה. חתכתי את הבשר וחתיכה קטנה ניתזה לעבר אמה של החברה שלי. בין רגע חשתי שהנה התרחש אסון של עשיית רושם גרוע.
שתיהן לא התייחסו לזה, אני שלא אמרתי עד אותו רגע כלום כי התביישתי, התביישתי עכשיו עוד יותר, והייתי נבוך על סקאלת הבושה והפדיחה ברמה מרקיעת שחקים בועט בקצה הברומטר של מד הפדיחה לרמה של 90 אלף, והמחוג המשיך לנוע מעלה.
הייתה שתיקה, לא החברה ולא אמה, שהתעלמו מקיומי והתווכחו ביניהן על משהו שפספסתי כי הייתי עסוק בלחץ ובמבוכה הפנימיים, סייעו לי באותו רגע מביך.
ביקשתי להיעלם, אבל נוכחותי כאילו גדלה בהתרסה ותנועותיי בגדו בי, הבשר מיאן להיחתך עוד יותר כאילו קיבל הבשר המת חיים ובחן כישוריי ויכולתי להתמודד באותה סיטואציה.
זמן קצר לאחר מכן סיימה חברתי את הקשר הזוגי שלנו כי הייתי ממעט לשתף אותה במה שעבר עליי, ביטאתי את אהבתי אבל לא ידעתי אז לשתף על החיים שלי ועל הקשיים שבהם, רק חייכתי אליה, ולה זה לא הספיק.
אני הייתי סבור כי אמה פסלה אותי וקבעה בצדק שאני אידיוט, ושחברתי קיבלה את דעתה שאני אכן אידיוט!
זה היה השיעור לא לנסות שוב לאכול בפומבי, בציבור, ולכן בימים ארוכים בעבודה הייתי מתגנב מן המשרד שמא ירצו לצאת עמי ויוצא בגפי, בוחר שולחן מוסתר בעמוד במסעדה ואם לא הייתי מוצא, הייתי קונה עיתון בדרך למסעדה ופורס אותו ביני לבין הכוס או בקבוק המשקה הקר לפני ושוקע כל כולי, טוב עין אחת המשיכה לסרוק סביבותיי כמו מצלמות במעגל סגור,אבל ישיבתי שידרה מסר האומר, ומודיע גם לאילו המכירים אותי טוב מאוד, שאני לא בעניין של שיחות, או תקשרות בינאישית.
הייתי חופר בעיתון וכשהייתי מסיים החלקים המעניינים ונשארו הסתמיים הייתי קורא בחוסר עניין, גם מוסף ממון, לאחר מכן מודעות אבל, ובאין ברירה גם מוסף הספורט.
צורה כזו של ישיבה מעידה על ביישנות וקושי להיות בקשר ללא מסך מגן- חוצץ, אבל גם על רצון בו זמנית להיות לא לבד, לא לחוות בדידות.
למעשה זה היה מנחם מאוד להיות מוקף אנשים ולא לשבת בגפי באותו הזמן, וזו בדיוק הדיאלקטיקה של הביישן: הרצון לא להיראות, לא להיות, להסתיר נוכחותו דרך הפטנטים- ההתנהגויות "הבטוחות" ובו זמנית רצונו להיות עם אנשים.
ביישנות מעוררת אי נחת, מצוקה או סבל בין מצוקה קלה – מתונה למצוקה קשה.
הביישן רוצה להפחית את המצוקה ועל כן ישתמש ב"פטנטים" שתפקידם לחוש הקלה ואפילו זמנית.
הביישן ישתמש בפטנטים לצמצום המצוקה, ובעתיד כבר לא יבדוק את נחיצות הפטנטים – הרי הם תמיד הופעלו, דהיינו זה עבד, ומדוע להפסיק הרגל "נכון".
הפטנטים בהם ישתמשו הביישנים נקראים גם התנהגויות בטוחות כיוון שהם מותירים את הביישנים במרחב הבטוח, הלא מסוכן, הלא מפחיד או מטיל אימה.
להלן מקצת "הפטנטים":
הימנעות מקשר עין: הביישן בטוח שאחרים שופטים אותו בצורה שלילית וחושש ממבט מזלזל, ביקורתי, מלגלג, לא מקבל. למעשה הביישן עושה שיפוט עצמי על עצמו, ומפסיק לקבל משוב מהסביבה. הימנעות מקשר עין היא דרכו לא לחקור, לאשר את הזלזול או שפיטת החברה אותו.
הביישן צופה כי אם ייצור קשר עין הוא יתבלבל, יהיה נבוך, יגמגם, יבלע אוויר, יחוש מחנק, ייחנק, יתעלף, יסמיק, רגליו וגופו יתבלבל, כוס תישמט מידיו, רגליו יסתבכו בריקוד ותגרם אי נעימות לו ומי שירקוד עמו, ולבסוף ייאלץ להשפיל מבט
הדרכים להימנעות מקשר עין הן:
לא יוצר קשר עין בעוברו מרחב ציבורי בו נמצאים אנשים.
מביט למרחוק כאילו מביט לנקודה רחוקה, ולא מביט לנקודה קרובה.
מביט הצידה כאילו הוא שקוע במחשבותיו, מהרהר, או מאזין לקול כלשהו.
מרכין ראשו בעוברו ואסוף בתוך עצמו כאילו כל גופו אומר: "ניתוק מגע".
חוקר את נעליו, את הרצפה, את ידיו, עושה עצמו מביט בתשומת לב מרוכזת באובייקט אמיתי או דמיוני.
חוצה במהירות בתנועות נחרצות, חזקות, נמרצות של המרחב הציבורי כאילו ממהר, מאחר לישיבה מכריעה.
ממתין עד שהמרחב הציבורי התרוקן, לצאת אחרון מהכיתה, מבית הספר, ממקום העבודה או לצאת במהירות לפני שכולם יוצאים.
מתעסק בסלולר כאילו נכנסה שיחה דמיונית או משחק בפועל או לכאורה בסלולר.
קורא ספר או משחק בטאבלט, נייד וכו במרחב הציבורי, יתכן שייצור התמכרות למשאב מסוים "הגוזל" כל תשומת ליבו: candy crash ודומיו.
נמנע מקשר עין ומשיחות והעדפת התקשורת האלקטרונית לסוגיה: מסרונים, מיילים וכו.
הביישן בוחר בקפידה את מקום הישיבה שלו: קרבה לדלת כדי להבטיח יכולת לנוס על נפשו.
הביישן יבחר לשבת במקום שבו לא ישגיחו בנוכחותו: מאחורי קיר, בשורה הראשונה אם המרצה/המורה עוברת במבטה או חוצה למרכז הכיתה/האולם או רחוק ככל האפשר מן המרצה/ המורה.
הביישן יכסה פניו במשקפי שמש גם כשאין נחיצות להם, או ישתמש באובייקט אחר: ספר או עיתון הם דרכים מצוינות להסתיר פנים ועיניים ולהתעמק בהם ולא באנשים בסביבתו.
מדבר מעט:
הטכניקות גם כאן מגוונות ומטרתן להבטיח הימנעות מחוויית כישלון במבחן הבינאישי. הביישן צופה כישלון. להגיד מעט היא הדרך למנוע כישלון אם לדבר הרבה מבטיח כישלון כי הוא עלול לשעמם, להרדים את השומעים או שהוא הביישן עלול להתבלבל, להסמיק, לחוש מצוקה ולחץ נפשי באופן שיגרום לאחרים ללעוג לו, הרי דרכו היא למזער נזקים ותוצאות לא רצויות אילו, קרי לדבר מעט ככל האפשר.
להביט לרצפה כאשר בישיבה מבקשים התייחסויות מן הצוות, הקבוצה, הכיתה.
לא לדבר לעולם ראשון בקבוצה.
לחכות, ולהיות האחרון בסבב ובעיקר לחכות לרגע האחרון בו מסתיים הזמן.
להגיד דברים חשובים בסוף המפגש או ליד הדלת, רגע לפני היציאה/הבריחה כך שלא מותיר זמן לעבד ולהגיב לדברים.
לתת לאחרים בצוות לדבר במקומו בסיטואציות מלחיצות במיוחד כמו: ביקורת על ההנהלה, בקשה לדחות המבחן, דרישות מן הבוסית וכו.
לתת לבן הזוג או לבן משפחה אחר להיות המתווך בסיטואציות מלחיצות: להזמין פופקורן בתור גדול כשכולם נדחפים, להשתחל אחרי תלמיד אחר הדוחף ונדחק לתוך אוטובוס ההסעה.
הביישן מרגיש פעמים רבות אשם, נאשם או לכל הפחות חשוד באי יכולתו הסוציאלית, ותחת אשמה כה חמורה הוא נזקק להגנה טובה, לסנגור ובא כוח כי הוא הביישן נטול כוח.
בא הכוח יכולה לעיתים להיות האחות הלא ביישנית שתתווך לאחותה מול מוסדות כמו חברות וארגונים המקשים את דרכו, ואשר מולם נכשל לא פעם.
הביישן יכול להכביר בשאלות את בן שיחו. מדובר בטכניקה, מבריקה בה הביישן נראה כמתעניין בצד השני, ולמעשה הוא משהה את חלקו בשיחה, אולי הביישן מנתח את בן שיחו כדי לעשות סימולציות בראשו איך, מתי, מה להגיב מצדו.
הביישן חושף מעט את עצמו. הכמות תהייה קטנה והעומק שטחי, כך הוא מונע ביקורת ושיפוט חד יותר, קשה יותר, אכזרי יותר.
תנועות מצומצמות: הביישן יקפא במקום או יצמצם תנועות גוף גדולות לתנועות קטנות אם בכלל: לא לנפנף ידיים ורגליים אלא להצמידן לצידי גופו, לא לרקוד או לרקוד בצורה המתונה ביותר.
הביישן ימעט להשתמש במחוות והבעות פנים אלא ישמור על פנים קפואות ככל יכולתו.
לכסות איברים ופנים: מורחב בפרק ייחודי.
ניטור הדיבור: לנסח בראש מה הוא הולך להגיד. כמו שחקן הקורא, לומד משנן ועושה חזרה גנרלית לפני ההצגה כך הביישן יגלגל בראשו מה ברצונו להגיד, כמו תסריטאי הוא יכול למחוק שורות שתכנן להגיד וכמו במאי נוקשה ולא תומך הוא יכול לקום ביעף בזעם מכסא הבמאי ולזעוק: קאט קאט!
אחר כך יחזור בקול ידגיש מילים באופן שישתדל להתנסח כיאות.
הביישן יכול לדבר חלש מידיי כדי שלא ישמעו אותו כולם.
הביישן יכול להשתמש בטכניקה מבריקה שעשויה לעבוד מצוין: לשעמם את שומעיו בצורה שלא ירצו לשמוע או להתעניין אם יש לו עוד מה להגיד.
מיסוך: כמו מסך עשן סמיך:
מדבר סתום, לא ברור, או חלוש מידיי: תשובותיו אולי הולכות סחור סחור, לא דוקר את הנקודה יגידו עליו.
מרכיב משקפי שמש גם שלא צריך כדי להסתיר פנים, הבעות פנים, ונמנע כמובן מקשר עין.
מדבר שלא לעניין: עונה על שאלה אחרת, לא מתחבר לדיון, תלוש מן הדיון.
שימוש באלכוהול כמפחית מצוקה: על כך בפרק נפרד.
סיפור של התמודדות
דנה (שם בדוי) בחורה צעירה העובדת בעסק קטן.
כולם בעבודה מחבבים אותה, אך אי אפשר שלא להשגיח בביישנותה.
לקראת סוף יום העבודה היא בוחרת אחת מן השתיים בדרכה החוצה, או להתנהל לאט, לאט או עוד יותר לאט כדי לצאת אחרונה, תמיד תסרב לטרמפ הביתה. תצא אל תחנת האוטובוס ושם תמציא שיחת טלפון ותמתין לאוטובוס בפינה מרוחקת, עד שזה יבוא.
הגישה האחרת שלה היא לצאת ראשונה מן המשרדת להיחפז החוצה כדי לא להיפרד מן העובדים אתה ולא לעשות small talk.
עבדנו ותרגלנו את המיומנות של small talk:
Small talk כמו שמו הוא: שיחה קטנה שאינה שיחה גדולה.
אפשר בשיחה קטנה לדבר על כל דבר קטן ולא משמעותי, לא צריך להרשים אלא כל המטרה היא להמשיך לחבוט את כדור הפינג פונג באופן שימשיך להתגלגל מצד לצד.
בשיחה קטנה אין צורך להרשים, להיות חכמה, שנונה, מתבלטת, מרשימה, מעניינת אלא פשוט להיות.
לא קל היה לשכנעה, אבל לאותה צעירה הייתה מטרה גדולה עבורה היא הייתה מוכנה להתאמץ כרגע.
היא חששה מגיוסה הקרב, וידעה ששם תצטרך להשתלב חברתית ולא תוכל להיעלם בין החיילים/ות.
לאור מטרה גדולה זו הייתה מוכנה לעבוד קשה: היא יצרה שיחות קטנות בדרך אל האוטובוס כשהיא הולכת בקצב טבעי, לא מהר מידיי, לא איטי מידי והתלוותה לאחד העובדים, ובתחנת האוטובוס המשיכה לשוחח עמו.
הניבוי על מד הקטסטרופה לפני הביצוע היה גבוה מאוד. לאחר ביצוע השיחות הקטנות באותו שבוע דיווחה שזה לא היה נורא כלל וכלל.
בהמשך יצרה שיחות קטנות בפינת הקפה, וגם הכינה לעצמה שתייה חמה, בעוד שעד אז לא הייתה יוצאת לפינת הקפה בהשתמשה בתירוץ שאינה שותה קפה.
חיוך החל לבצבץ על פניה בשיחותינו בקליניקה לאחר זמן רב בו ישבה מתוחה מאוד כמו קפיץ הרוצה לנתר מעלה.
טיפ טיפונת – דרכים להצליח:
למדו את הדרכים הייחודיות והיצירתיות שלכם להימנע והכירו את הפטנטים להימנע ממבוכה ופדיחות בחברה.
אם הצלחתם להימנע,והפטנט עבד חפשו הזדמנויות לא להשתמש בפטנטים, אולי המפתח יהיה הימנעות אחת ומולה התמודדות אחת, אולי תרצו לנסות יחס של הימנעות אחת ומולה שתיים או שלוש התמודדויות.
צ'פרו את עצמכם על ניסיונות שלא להימנע וכשבלמתם את הצורך להשתמש בפטנט.
זכרו כי הפטנטים הן דרך מעייפת פיזית ונפשית,לא פחות ולעיתים יותר מהתמודדות פשוטה ישירה, לפעמים הפטנט פשוט דורש יותר, יותר הכנה, יותר השקעה בתירוצים, דורש הגעה מוקדם יותר או מאוחר יותר לאירוע, פגישה, למשרד.
הפנימו כי התירוצים לעצמכם ולסביבתכם, ובעיקר לזכור את התירוצים ואת "צדקתם" מסובכת מהאמת הישירה, הפשוטה, הכנה.
הפנימו לעצמכם ש"הפטנטים" הם כאב ראש!
